אזהרה לנוטריונים! אישור הסכם בין בני זוג כהסכם ממון רק לקראת נישואין

בעניינם של פלונים הקבוע להכרעה בבית המשפט העליון בעמ' 8453/13 , תידון, כפי הנראה,  בין היתר, גם שאלת גבולות סמכותו של נוטריון לאשר הסכמי ממון בין בני זוג, אם אין בדעתם להינשא, לעת עריכתו של ההסכם ביניהם. בסכסוך בין בני זוג, אגב תביעת אישה-אותה ייצגתי, לבטל הסכם שאושר על ידי נוטריון "כהסכם ממון", למרות שלעת עריכת ההסכם לא היתה להם כל כוונה להינשא, טענתי לבטלות תוקפו של ההסכם כ"הסכם ממון".  בערעור שנדון בפני הרכב השופטים סובל, בזק רפפורט ומינץ, בעמ"ש 26693/04-13 [להלן – פסה"ד] קיבלה ערכאת הערעור את טענתי ופסקה באופן מפורט ונחרץ ביותר כי נוטריון מנוע מלאשר הסכם עפ"י חוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973 [להלן – החוק] בנסיבות בהן הצהיר בעל הדין שכנגד ,בהאי לישנא, כי לעת החתימה על אותו הסכם לא התכוון לשאת לאישה את בת זוגו. הסכם הממון לא נערך, איפוא, לשם נישואין או לקראתם.

היות ונושא זה הוא בעל חשיבות מרובה לבני זוג המבקשים להסתייע בנוטריון לשם אישור הסכם ממון בהיותם ידועים בציבור ובפרט, לנוטריונים המתבקשים חדשות לבקרים לאשר הסכמים בין בני זוג , גם בתוקף של הסכמי ממון. ראיתי לנכון להביא בפניכם את הוראות הדין ואת משנתי הסדורה בסוגיה זו.

כידוע, הסמכות לאישור הסכם ממון מוקנית בס' 2 (א) לחוק לביהמ"ש ולביה"ד הרבני, בס' 2(ג) לחוק, הוקנתה סמכות האישור גם לרושם נישואין. וזו לשון הסעיף: "בהסכם-ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין".

על הקניית סמכות גם לנוטריון בנוסף לסמכות הערכאות החליט המחוקק לנוכח מיעוט הפונים לשם אימות ההסכם ממון לרושם הנישואין ולערכאות לקראת נישואין.

משכך, חוקק התיקון שבס' 2(ג1) לחוק. בזו הלשון: "הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו." בהתאם הוספה הוראה בס' 7 (11) לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 לפיה מוסמך נוטריון "לאמת הסכם ממון בין בני זוג, שנכרת לפני הנישואין".

המונח "לפני" נהיר בהקשרו ובמיקומו בחוק. כמימרתו של השופט ברק בספרו פרשנות המשפט "הלשון היא רב משמעית ועמומה לעיתים ההקשר בו מופיעה המילה יש בו כדי להסיר אותה". הסמכות שניתנה לנוטריון נוספה, איפוא,  על הסמכות שהוענקה לרושם הנישואין. כפי שנקבע בהרחבה בפסה"ד של ערכאת הערעור. שם הודגש:

המונח "לפני" נפסק לכתחילה בהקשרו של רושם נישואין: "ראשית לגבי הדיבור "לפני הנישואין" פירושו הנכון של דיבור זה כשהוא סמוך לדיבור "או בשעת עריכתם" הוא כאילו נאמר: ערב הנישואין. לשון אחרת: לא יתכן שתקופת ימים ארוכים תהא חוצצת בין ההסכם לבין הנישואין, אלא, כוונת הסעיף להורות כי הסכם שהוא ערוך ומוכן בידי הצדדים בבואם אל ברית הנישואין, או הסכם ממון שנעשה ביניהם בשעת עריכת הנישואין, יכול רושם נישואין לאשרו במקום בית– המשפט. אך מה שעולה ומסתבר ביתר שאת מן הסעיף הוא, כי יש זיקת גומלין אמיצה בין הסכם הממון לבין הנישואין. מי שאיננו עומד להינשא,..איננו עומד לפני הנישואין" [ראו גם המ (ת"א) 2180/75 חנה צור נ' היועמ"ש- פ"מ, כרך תשל"ז, חלק שני 1977].

בישיבת הכנסת מיום 15.3.1994 הציג שר המשפטים דאז דוד ליבאי את הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (אז תיקון מס'2 ) (אימות בידי נוטריון), התשנ"ד -1994 בקריאה ראשונה. בדבריו עמד השר על ליבת חוק יחסי ממון "שקבע את גדריו של הסכם בין בני זוג, ובא להסדיר את יחסי הממון ביניהם לקראת נישואיהם או במשך נישואיהם". הצעת  החוק הובאה לקריאה שנייה ושלישית ביום 21.2.1995 הציג אותה יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט דאז דוד צוקר והבהיר: "מוצע שבני זוג העומדים לפני נישואיהם- אני מדגיש: לפני נישואיהם- ומבקשים לחתום הסכם ממון, בדרך כלל מדובר בנישואין שניים או שלישיים, את זאת הניסיון מוכיח, יוכלו לאשר הסכם הממון הזה גם בפני נוטריון." השימוש במונח "לפני" בא להפיס את החרדה של המפלגות הדתיות שמא אישור בידי נוטריון יפתח ערוץ לנישואין אזרחיים.

הרציונאל של סמכותם התחומה בזמן של רושם הנישואין ושל הנוטריון לאשר הסכם ממון, עפ"י חוק יחסי ממון "לפני" נישואין לאמור לקראתם ממש נובעת ממהותו של החוק. אישור ההסכם בטרם נתהוו הנישואין מרחיב את מוטת הכנפיים של החוק. פסיקה ענפה קבעה עד הלום כי חוק יחסי ממון חל על זוגות נשואים ואינו חל על מי שאינם נשואים זו הפסיקה מקדמת דנה. [ראו ע"א 640/82 כהן נ. אמר הנזכר בפסה"ד קמא: "אין החוק מגדיר את המושג "בני זוג" אך ברור הוא כי הוראותיו לא יחולו אלא על מי שהם בני-זוג נשואים. שכן הסדר האיזון חל עם פקיעת הנישואין "עקב גירושין או עקב מותו של בן הזו"(ס' 5(א) לחוק), ואין הסכם ממון על-פי סעיף 1 לחוק בא אלא לשנות את הסדר האיזון שבחוק".

רבות נכתב על מהותו של חוק יחסי ממון כקונסטרוקציה משפטית אשר יוחדה בחוק לבני זוג נשואים. בזעיר אנפין אפנה לדבריו של כב' השופט לוי בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני ואח', תק-על 2007(2)3478: "חוק זה מעגן עקרון יסודי, והוא כי עם סיומם של יחסי הנישואין ייכנס לתוקפו משטר זכויות חדש, תולדת פירוקו של התא המשפחתי."

חוק יחסי ממון הינו, איפוא, מבצרם או כלאם של בני זוג הנשואים זל"ז. דן בכך, בין היתר כב' הנשיא ברק כתוארו אז בע"א 2622/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ' עליזה לבנון,תק-על 2003(2),4145:"שיטת המשפט בישראל, בדומה לשיטות משפט מודרניות בדמוקרטיות נאורות, שומרת על סטטוס הנשואים ואינה מזהה את מוסד הידועים בציבור לסטטוס זה. …..לא הרי נשואים כדת וכדין, עליהם חל מכלול דינים הקשור לסטטוס הנישואים, כהרי ידועים בציבור, אשר אינם נהנים ממעמד הבכורה של סטטוס הנשואים… הנה כי כן, תקנת הציבור בישראל מכירה במוסד הידועים בציבור… עם זאת, אותה תקנת ציבור עומדת על משמר סטטוס הנשואים ועל קיומם של נישואין כדת וכדין ומסרבת לראות בידועים בציבור כנשואים לכל דבר ועניין. "

גם בפרשת אבנר אורן [עע"מ 4614, מדינת ישראל נ. אבנר אורן ,תק-על 2005(3) 4289] שנינו כי: "קיים הבדל מהותי בין מוסד הנישואין כדת וכדין הנערך בתור 'אקט ציבור של המדינה'… לבין מוסד ה'ידועים בציבור', המבוסס בעיקרו על הסכם בין הצדדים בלבד (פרשת אפרת הנ"ל, בע' 771)… ידועים בציבור, כיחסים דמויי-נישואין, שונים מיחסי נישואין, ראשית לכל, ביסוד הסטטי של הסטטוס. יסוד זה קובע, בדרך כלל, אמת-מידה אובייקטיבית הנסמכת על אקט פורמלי, ומשום כך יש בו חד-משמעיות לגבי מועדי היצירה והסיום" (א' רוזן-צבי, "דיני משפחה", ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב-תשנ"ג (א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ד) 267, 278)"

אין חולק על העובדה כי בני זוג הידועים בציבור רשאים לאשר הסכם ממון ביניהם בבית משפט במסגרת הוראת ס' 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. כך בברור עפ"י פסיקתה של כב' השופטת דורנר ברע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' מיכאל זמר ואח', תק-על 2003(2),3132 אשר תמציתו: "ההוראה שבחוק בית המשפט למשפחה אינה עומדת בסתירה להוראות שבחוק יחסי ממון, אלא ההוראות משלימות זו את זו".

את ההבחנה בין דברי חקיקה אלה מסביר היטב כב' השופט אנגלרד בפרשת זמר הנ"ל בקובעו כי "חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, כלל אינו חל על זוגות בלתי-נשואים. לכן, אינו חל על "ידועים בציבור כנשואים". התוצאה היא כי ההסכם, שאישורו נתבקש על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אינו הסכם ממון במובן החוק הנזכר. הוא הסכם רגיל הנתפס על-ידי דיני החוזים הכלליים. נמצא, כי אישורו במסגרת הוראת סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, דווקא מעיד על כך שבני הזוג אינם נשואים. לכן, אין יסוד לטענה כי ההליך הנדון הוא גורם לטשטוש הגבולות בין קשר הנישואין לבין יחסי זוגיות אחרים".

אמנם בפרשת זמר ואף קודם לכן בפרשת כהן  הביע כב' השו', לימים הנשיא, ברק את עמדתו כי יש להשאיר בצריך עיון את השאלה אם יש מקום להחיל את חוק יחסי ממון גם על הידועים בציבור. ואולם, בד בבד הדגיש כב' הנשיא ברק כי "בחינתה של שאלה זו מעוררת בעיות פרשניות קשות, הנובעות מהוראותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, שחלקן בוודאי אינו יכול לחול על ידועים בציבור. השאלה הינה, אם ניתן להפריד בין החלק שאינו יכול לחול על ידועים בציבור לבין החלק העשוי לחול עליהם".

אכן, אין מקום לספק כי זהו עניין למחוקק להכריע בו.

מדברי הכנסת שמקצתם נזכרו לעיל, עולה החרדה התהומית של המחוקק כי יימצא בדברי חקיקה שביל האוכף את הנישואין כדמו"י בין יהודים בישראל. וכמימרת הפסיקה "האינטרס החברתי תומך בנישואין יציבים. מוסד הנישואין הוא מרכזי לחברה שלנו" (ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 209, 223).

משכך, וכיוון שמטרת המחוקק היא לתמוך במוסד הנישואין בו ראה המחוקק ערך מרכזי בחיי החברה בישראל ,נהיר כי יש לכבד את לשון החוק ומטרתו ובהתאם, כל עוד לא שונתה החקיקה הראשית חל חוק יחסי ממון על זוגות נשואים וכאלה העומדים להינשא ולא על מי שאינם מעוניינים לעת עריכת הסכם לממש נישואין.

וזיכרו הנוטריון אינו ערכאה שיפוטית:

העובדה כי ס'3(ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 מקנה לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות לאשר כל הסכם ובכלל זאת הסכם לחיים משותפים בין בני זוג הידועים בציבור זה לזו, איננה מקנה סמכות זהה לנוטריון לאשר הסכם ממון כהסכם עפ"י חוק יחסי ממון, אלא אם הוא נחתם לפני הנישואין ולקראתם. לנוטריון, מוקנות אך ורק אותן מטלות סטטוטוריות שהקנה לו המחוקק. את גדרם יכול לפרוץ המחוקק בלבד. הרשימה בס'7 לחוק הנוטריונים היא רשימה סגורה כך, בין היתר, ב"מדריך לנוטריון: הלכה למעשה" מאת עו"ד אריה לית [עמ' 109-111].

מהו גדר הזמן לפני הנישואין?

משנפסק  כי לנוטריון מוקנית הסמכות לאשר הסכם ממון, על פי חוק יחסי ממון, רק לפני נישואין, מתעוררת השאלה מהו אם כן, גדר הזמנים לפני הנישואין? ובמילים אחרות, עד כמה רחב הביטוי לפני הנישואין?

המלומדת יונה דה-לוי, בספר דיני הנוטריון ותולדותיהם, ציינה  כי על הנוטריון לוודא שבני הזוג המופיעים בפניו לשם אישור הסכם ממון עפ"י חוק יחסי ממון אכן מבקשים להינשא. ובכן, האם חייב הנוטריון לדעת מתי בדעת זוגות המתייצבים בפניו לעשות כן? הפסיקה, נכון לעתה, מחייבת זאת.

כידוע "מועד סביר" הוא: מושג שמשמעותו יחסית. הוא נקבע על-פי כלל הנסיבות של העניין, ובהתחשב במכלול השיקולים והאינטרסים הנוגדים הפועלים בגדרו. בריבוא פסקי דין נקבע כי "תוכנו של "הזמן הסביר" לביצוע פעולה הוא, לעולם, פרי הנסיבות הייחודיות שהולידו את הצורך בפעולה, ולקביעת גדריו, יש לשקלל את מכלול האינטרסים המתמודדים להשגת נקודת האיזון הראויה".

משהצמיד המחוקק את סמכות הנוטריון לאשר הסכם לסמכות רושם הנישואין לעשות כן. פניתי להנחיות משרד הדתות, המועצות הדתיות שבאחריות המחלקה לנישואין ורבנים, שם על בני זוג להירשם לנישואין "לא יאוחר מ- 45 יום קודם לנישואין" וכי :"גביית עדי רווקות תיעשה בתוך שלושה חודשים קודם לנישואין. עם זאת במידת הצורך, על פי שיקול דעתו של הרב רושם הנישואין, ניתן להאריך את תוקף העדות בשלושה חודשים נוספים (אך לא יותר) [הנחיה 1.3 ו- 1.4 להנחיות מיום 27.11.12]".

צא ולמד, חודשים מספר לפני נישואין הם בבחינת "זמן סביר" ואילו במקום שאין כוונה לנישואין נראית לעין לא רשאי נוטריון ליטול לעצמו סמכות לא לו ולאשר הסכם עפ"י חוק יחסי ממון.

סוף דבר:

על הנוטריון הנדרש לאשר הסכם ממון להתכבד ולשאול את  בני הזוג שבפניו מתי הם מתכננים להינשא? וככל שאין הם מצהירים על מועד נישואין קרוב אין הוא רשאי לאשר את ההסכם שהוא, או מאן דהוא אחר ערך לשם אישורו, כהסכם ממון.

אין כמובן כל מניעה שבני זוג הידועים בציבור יחתמו בפני נוטריון על הסכם "לחיים משותפים" אלא  שאישורו ע"י נוטריון איננה מעלה אותו לרמה גבוהה מזו של הסכם שלא אושר כלל.  הסכם שכזה שריר וקיים בין צדדים מכוח חוק החוזים, כל עוד לא קמה הזכות לביטולו והוא לא בוטל כדין.

אם  מבקשים הידועים בציבור להעניק משנה תוקף להסכמות שביניהם אין, כפי שהרחבתי לעיל, כל מניעה שיאשרו הסכם לחיים משותפים בתוקף של פסק דין. שכן, בס'3 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 יש לביהמ"ש סמכות לאשר כל הסכם שיש לביהמ"ש סמכות שיפוטית לגביו.

ראו הוזהרתם!

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת