גורל הביציות המוקפאות של בני הזוג נחמני

המאבק של בני הזוג נחמני על גורלן של הביציות המופרות על ידם היא הפרשה המפורסמת ביותר בתחום המעמד האישי במדינת ישראל שהסעירה את עולם המשפט ואת הציבור הרחב בישראל ובארצות המערב. השאלה שהועמדה לדיון בפרשה זו, לראשונה במלוא עוצמתה, היתה הזכות להיות הורה טיבה, מהותה, מאפייניה והשלכותיה אל מול החרות שלא להיות הורה וזכותו של הפרט לשלוט בחייו ולתכננם. סוגיה זו עוררה בקרב שופטי העליון, קהילת המשפטנים והוגי הדעות, חוות דעת למכביר בתחום המוסר, האתיקה, הפילוסופיה והמשפט.

זוהי פרשה ראשונה אשר נדונה בבית המשפט העליון בדיון נוסף, בהרכב נרחב של אחד עשר משופטי בית המשפט העליון [בדנ"א 2401/95]. היה זה מקרה חריג שבחריגים שבו התיר נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט שמגר, לדון מחדש בסוגיה שלכתחילה נידונה בבית המשפט העליון בערעור בהרכב מורחב של חמישה משופטי העליון והוכרעה בדעת רוב [בע"א 5587/93]. הדיון הנוסף במקרה הזה נגד את לשון החוק וחייב לראשונה פסיקה פרשנית המרחיבה את סמכות בית המשפט העליון לקיים דיון נוסף [בש"א 1481/96]. נוכח פרשה זו ובמהלכה חוקק חוק הפונדקאות המכונה: "חוק  הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) משנת 1996, שהוא אחד החיקוקים הראשונים והמתקדמים בעולם.

ברקע הפרשה עמד סכסוך בין בנ"ז, חשוכי ילדים, בשל עקרות הרעייה. הם ביצעו הפריה חוץ-גופית. ביציות שהוצאו מגופה של האישה ,הופרו בזרעו של האיש והוקפאו, אך לפני שאותרה פונדקאית נפרדו בנה"ז, האיש הקים משפחה חדשה בעודו נשוי. האישה באמצעות ב"כ עוה"ד זיו גרובר עתרה לקבל לרשותה את הביציות המוקפאות. בערעור שהגיש האיש לבית המשפט העליון באמצעות עורכת הדין דיינה הר-אבן [בע"א 5587/93]. נפסק ברוב דעות על ידי  כב' השופטת שטרסברג כהן. כנגד דעתו החולקת של השופט טל, כי לא ניתן לכפות הורות בכורח כיוון שהזכות שלא להיות הורה מעוגנת בערכי יסוד של המשפט ובכללם: בזכות לפרטיות, לבחירה החופשית, לאפשרות להגשמה עצמית ובזכות לקבל הכרעות אינטימיות ללא התערבות המדינה. נפסק שכל אדם חופשי לבחור ולהחליט אם להיות הורה אם לאו. היות שההורות מטילה על ההורה חובה החובקת את מרבית מישורי החיים, והוא מחויב מכוח הדין לדאוג לילדו ואינו יכול להתכחש לצרכיו, לא יכול אדם הרוצה להיות הורה לכפות על האחר את רצונו באמצעות המערכת המשפטית.

בדיון הנוסף , שהורתו בזעקה הציבורית שקמה בעקבות פסק הדין, כתב כל אחד מבין  אחד עשר שופטי העליון את משנתו בפסק דין- גם תופעה זו היא נדירה ביותר. טבעי שבסוגיה זו בעלת היבטים אנושיים קיומיים, רגשיים ונורמטיביים, היו דעות השופטים מפולגות. שופטי הרוב בדיון הנוסף התייחסו לזכות שלא להיות הורה כאל זכות פחותת ערך מהזכות להיות הורה. הם נענו, איש על פי דרכו,  למשאלת ליבה של העקרה לזכות בילד. לשם כך העלו על נס את ה'זכות לחיים'. חלקם גייסו לעזרתם את עיקרי הצדק ובכך שללו אותם מן העמדה הנוגדת. אחרים ראו בהסכמה המוקדמת של האיש להפרות את זרעו בביציות של האישה , התחייבות שאיננה ניתנת  להתרה.

האיש בייצוגה של עורכת הדין דיינה הר-אבן המשיך במאבקו המשפטי ומכיוון שבין לבין חוקק החוק לנשיאת עוברים, טען כי פסיקת העליון בדיון הנוסף סותרת  את הוראות החוק החדש [המ"פ (חיפה) 30131/96]. בדיון נוסף בבית המשפט העליון[ע"א 8337/96]. הפנו שופטי העליון את הצדדים לגישור בחסות בית המשפט העליון. בהסכם שאושר בעליון הם בני הזוג הסכימו להיפרד בגט פיטורין והוענקה לאישה הרשות להשתמש בביציות לשם הולדת ילד ובלבד שלא תקום לאיש מחויבות הורית כלפיו שלא ברצונו. בכך באה לסיומה פרשה מסעירה זו.