גישור והחוק שמחייב אותו

רוצים לשמוע על קצה המזלג את חשיבותו של הליך הגישור דווקא עכשיו אחרי שנכנס לתוקפו החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה? אם כן אתם מוזמנים לצפות בראיון קצרצר שנערך אתי בחשבון יומי.
רוצים להבין יותר כיצד פועל החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה ומה נכון לעשות לאורו? אתם מוזמנים לקרוא את ההסבר כלהלן:
מה השתנה בהליכי גישור בעת הזו?

אם בעבר היה מוסד הגישור אחת האפשריות הלבר משפטיות שהציע המחוקק לפתרון סכסוכים. כיום, בכל הנוגע לסכסוכי משפחה, הפך המחוקק  את הגישור לכלי המועדף.

מה קובע כיום החוק?

ביולי 2016 נכנסו לתוקפן תקנות המסדירות את החוק המכונה הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה.  והחוק יצא לדרך. מטרתו המוצהרת והמבורכת של חוק זה היא לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם לפתור סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום ובכך, לצמצם את הצורך בהתדיינות משפטית.

מה שהמחוקק ניסה לעשות הוא לצנן את הסכסוך, שבדרך כלל, ניפתח בתרועת מלחמה ובהתנצחות. אנחנו יודעים שסכסוכי משפחה שמתנהלים בבתי המשפט אורכים זמן רב, מספר שנים, אם צד לא מרוצה מגיש ערעור – ההליכים יכולים להמשך 5 שנים ואף יותר. בנוסף, יוצרים ההליכים כאוס בתא המשפחתי ואגב כך פוגעים בברור בילדים. תביעות משפטיות עולות ממון רב וכאן בא המחוק ומציע לצדדים לחסוך לעצמם משאבים כספיים ונפשיים.

הסטטיסטיקה הראשונית, שלא בטוח אם היא מדויקת, מדברת כיום על כך ש- 30% מהתיקים שנפתחו בהתאם לחוק החדש הסתיימו ללא תביעות.

למעשה אפשר לפתור סכסוכים משפחתיים ללא כל עלויות!

החוק קובע, שלא ניתן להגיש תביעות לערכאות שעוסקות בסכסוכי משפחה:  בתי המשפט לענייני משפחה ובתי דין דתיים,  אלא לאחר שהוגשה בקשה ליישוב סכסוך  וחלף הזמן שהקציב המחוקק לדון בבקשה.

החוק מגדיר מה הם הנושאים שבהם יש חובה להגיש תחילה  בקשה ליישוב סכסוך והם: ענייני נישואין וגירושין, מחלוקות ממוניות, עניין של משמורת ילדים ומזונותיהם וקביעת אבהות ואימהות.

החוק מעכב את זכות הגישה לערכאות,  עד  תום התקופה שקבועה בחוק  שבה אמורים הצדדים לבחון דרך אלטרנטיבית.

משך הזמן הקבוע בחוק הוא  45 יום עם אפשרות הארכה ל- 15 יום נוספים. בסה"כ נדחית האפשרות להגיש תביעות לפחות ב- 60 יום.  שאז, אם לא הגיעו הצדדים להסדר,  כפי שהמחוקק מצפה שיקרה, נפתחת בפני הצדדים הדרך להגשת תביעות. לצד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך זכות בכורה לבחור בהגשת תביעות לערכאה בה יבחר [בימ"ש או בי"ד] .

איך זה פועל?

הבקשה ליישוב סכסוך ערוכה בהתאם לטופס שקבוע בחוק.

היא מציינת את פרטיו של כל צד לסכסוך ומה המחלוקת ביניהם.

הבקשה היא לא תביעה – המחוקק קבע במפורש שהבקשה לא תכלול טענות או עובדות בקשר לסכסוך או טענות הנוגעות לשאלת הסמכות העניינית של הערכאה השיפוטית .

הבקשה מוגשת למזכירות בית המשפט או בית הדין. אפשר להגיש בקשה לערכאה כלשהי  מבלי שהבקשה מחייבת את מגיש הבקשה אחר כך להתדיין באותה הערכאה. מבקש הבקשה והצד שכנגד מקבלים זימון ליחידת הסיוע  שפועלת בצד הערכאה השיפוטית שבה הוגשה הבקשה. ההתייצבות ביחידת הסיוע היא חובה  כמו התייצבות בפני בית משפט. ואי התייצבות כרוכה בסנקציות.

יחידות הסיוע הן מנגנון עזר של בתי המשפט לענייני משפחה וכיום גם של בתי הדין הרבניים, הדרוזים והשרעיים. [עדיין אין מנגנון כזה לבתי הדין הנוצריים] . היחידות משויכות  למשרד העבודה והרווחה הן מורכבות מפקידי – בעיקר פקידות סעד ועורכי דין.

הפגישות ביחידת הסיוע, לאחר שהוגשה בקשה ליישוב סכסוך, מכונות פגישות מהו"ת  כלומר:  מידע היכרות ותיאום. יכולות להתקיים  עד 4  פגישות  מהו"ת.

מטרת המפגש הראשון ביחידת  הסיוע היא להכיר את התא המשפחתי ואת המחלוקות שנתעורר בו.  אם הצדדים מעוניינים בכך, הם מופנים לפגישה אצל עורך דין של היחידה כדי שיבהיר להם היבטים משפטיים של הסכסוך שביניהם. בפגישות האלה  מנסים לנווט את הצדדים לעריכת הסכם.

אם יש סיכוי להסדר והבנה בין הצדדים מומלץ להם לערוך הסכם, ובמרבית הסכסוכים מופנים הצדדים למגשרים חיצוניים שיסיעו להם בכך.

הגשת תביעות לבית משפט או לבית דין אפשרית רק לאחר שיסתבר כי המאמץ לפתור את הסכסוך בדרכי שלום נכשל.

יישום החוק הזה בפועל מעורר הרבה מאוד בעיות שעדיין לא נמצא להן פתרון ולא זה המקום להאריך בהם.

מה שבברור הוחוור הוא שיחידות הסיוע לא מגיעות לטפל בכל הבקשות שמופנות אליהן בסד הזמנים שקבע המחוקק ובמקרים רבים הן משמשות רק צינור מעבר למגשרים חיצוניים. למשל במחוז תל-אביב שהוא העמוס ביותר קורה שהזימון הראשון ליחידת הסיוע הוא לאחר אותם 60 הימים. ובכך מסוכל החוק.

המחוקק אמנם מאפשר הגשה של סעדים זמניים, כמו עיקולים, עיכוב יציאה מהארץ, משמורת זמנית, או מזונות זמניים בתקופת ההמתנה, אלא שאלה הם פתרונות חלקיים שאין בכוחם לפתור את הסכסוך בשלמותו.

נזכור כי עצם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך מקצינה את המחלוקת בתא המשפחתי. כל צד עורב למשנהו כדי להגיש תביעות בעבור הזמן שבו הקפיא המחוקק את הזכות להגשתן.

אז מה נכון לעשות?

מילת המפתח בעיני היא "גישור תחילה". במקום להגיש בקשה ליישוב הסכסוך, ובכך למעשה להכריז מלחמה על הצד שכנגד ואז להמתין זמן רב עד לפגישות המהו"ת, להפסיד זמן יקר לפני ברור המחלוקות , ואגב כך לשאת את הסכסוך המתמשך בין כותלי הבית, צריך למצוא את המגשר הטוב שיסיים את המחלוקות ללא צורך להגיע לבית המשפט אלא רק לשם אישור ההסכם שגובש בתוקף של פסק דין.

מה היתרון  של גישור תחילה?

סכסוך משפחתי , מעצם טבעו מערער את מרקם החיים בתא המשפחתי. עד לליבון הבקשה ליישוב סכסוך, מקצינה אווירת המשבר בין כותלי משק הבית המשותף, מבלי שמוענק פתרון מיידי להרגעת הרוחות.  לכן עדיף לבחור תחילה בחלופה שממילא אפשרית במהלך ברור הבקשה ליישוב הסכסוך.

יתרון הגישור הוא בדרך הנעימה שבה ההליך מתבצע, לא בבית משפט אלא במשרד נינוח של מגשר, בשעות שמתאימות לבני הזוג, בפגישות רבות, ככל שהסכסוך מחייב, עד למציאת הפתרון הנכון לצדדים.

העלויות הכספיות הן תמיד נמוכות בהרבה מאלה שמתחייבות מכניסה למסלול של תביעות.

אם עלות הליך משפטי עלולה לעלות כ- 100,000 ₪ לכל צד, גישור, תלוי כמובן בתעריפי המגשר, אך בגדול עשויה להסתיים בעלות של 10,000 ₪ עד 20,000 ₪ לשני הצדדים כאחד.

הרעיון העומד בבסיס  הגישור הוא שאת ההסכם בסכסוך שנתהווה בונים הצדדים לעצמם, בהנחיה ובהדרכה של המגשר.  אנחנו נוהגים להניח שדרך הגישור היא דרך שבה כל צד יוצא "מנצח", מקבל את הדבר שבעבורו הוא החשוב ביותר תוך ויתור על נושאים שהם פחות חיוניים לו. ההליך הגישור הוא חסוי. במסגרת הליך הגישור ניתן לקבל סיוע מיועצים מקצועיים שונים, בהתאם לטיב הסכסוך, יעוץ פסיכולוגי, כלכלי, אקטוארי וכיוב'.

אם ההליך לא מצליח המידע שמסרו הצדדים למגשר חסוי והוא אינו יכול להעביר אותו לאחרים או לבית המשפט. היות שהצדדים כבר ניסו את הליך הגישור, באם לא צלח, הם פתורים מההמתנה הממושכת ליישוב הסכסוך ורשאים להגיש בקשה לקיצור הליכים ולהגשת תובענות.

הקושי הוא במציאת המגשר הטוב.

הנטייה של צדדים לא פעם היא לחפש את הפתרון הזול וזו כמובן טעות. פתרון זול אינו בהכרח פתרון טוב. מגשר חייב להיות בעל ותק. לדידי הוא חייב להיות עורך דין המבין היטב, כשמדובר בסכסוכי משפחה את הדינים החלים ויכול להסביר אותם לצדדים, שרשאים אמנם לבחור פתרונות שונים ממה שהדין מורה, אבל רק אחרי שהבינו את הוראות הדינים החלים ועל מה הם מוכנים לוותר. המגשר חייב להיות מיומן בניהול ההליך, בהכלת הקונפליקט, במציאת החוט המקשר בין הצדדים, ביכולת דיברור  של  הצדדים, בהבנת סלעי המחלוקת האמתיים לאחר ניפוי ההיבטים האמוציונאלים,  ובניסוח ההסכמים שהצדדים בעזרתו מגיעים אליהם.

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת