האבסורד שבפשרה המוצעת לצמצום חזקת הגיל הרך

הודעה יו"ר הקואליציה [מיום 8.3.17] על כוונת סיעות הבית לנסח יחדיו פשרה לשינוי החוק בדבר "חזקת הגיל הרך" ולצמצם את ה"חזקה", הקבועה כיום בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962 מגיל 6 לגיל שנתיים, היא בבחינת אבסורד מוחלט ופגיעה ברורה בילדיהם של המתגרשים.

על המדוכה נמצאת, משכבר הימים, הצעת חוק מבורכת הידועה בשם  "חוק הורים וילדיהם". זו הצעת חוק ממשלתית, פרי עבודה מאומצת של וועדת מומחים שכוננה עוד בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז, בראשות פרופ' דן שניט, במטרה ליישם בחוק הישראלי את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שאושררה בישראל עוד בשנת 1991. הצעת חוק זו לא קודמה בוועדות הכנסת ועל בסיסה אף הוגשו הצעות חוק פרטיות.

מטרת הצעות החוק, בראי האמנה לזכויות הילד, היא להעמיד את טובתם של ילדים במרכז ולבודד אותם מהסכסוך המתנהל  בין הוריהם המתגרשים, מתוך ההבנה כי חובה היא שילדים יוכלו, ככל הניתן, להימצא בקשר מתמיד עם זוג הוריהם. ילדים אינם מתגרשים מהוריהם, הם קורבן לאי ההתאמה בין ההורים ולמאבקי הכוח המתקיימים , תדיר, בהליך הגירושין.

הצעות החוק הממשלתית והפרטיות לא קודמו בשל התנגדותם העיקשת של ארגוני הנשים לוותר על מה שמכונה בחוק "הכשרות המשפטית" המיושן  משנת 1992 "חזקת הגיל הרך" ובוטלה בהצעת החוק של וועדת שניט, לפיה אם אין בכוחם של הורים להגיע להסכמה בשאלה בידי מי תמצא משמורת הילדים ומה יהיו סדרי הביקור של הילדים אצל ההורה האחר יימצאו ילדים עד גיל 6 אצל אמם בהתחשב בגילם הרך. לא אחת הבעתי את דעתי במאמרי ביקורת, כי לא טובת הילדים עמדה בשעתו לנגד עיני המחוקק אלא טעמי נוחות של הערכאות הדיוניות ומניעת ריבוי התדיינויות. שהרי אם אכן טובת הילדים, שהם מקטיני קטינים, היא שיימצאו ברשות אמם, מדוע אפשר המחוקק להורים להגיע להבנות אחרות ביניהם בהסכמה?!

הצעת החוק המעמידה את טובת הילדים במרכז חיונית ביותר ואין להבין את השתהות חקיקתו.

הפשרה המוצעת איננה באה להבטיח את טובתם של הילדים, שאותה יש להבטיח תמיד ובכל עת. לא כל הורה, גבר או אישה, הוא הורה חיובי. ישנם בשולי השוליים הורים, גברים ונשים כאחד, שההורות היא מהם והלאה. הורה אלים או נרקומן, או הורה מתנכר וכיו"ב, לא ייטיב אם ילדיו, ללא קשר למינו. חובתה של מערכת המשפט ועזריה לבדוק, במידת הצורך, את הכשרות ההורית. אי מתן תשומת לב ראויה עלולה להוביל, בין היתר, לרצח תינוקות בידי הוריהם, בידי אם הסובלת מדיכאון שלאחר לידה, או בידי אב אכול רגשות נקם.

אין עוררין כי קיים  הבדל  ביולוגי מהותי בין גברים לנשים. גברים מונעי טסטוסטרון ונשים מונעות אסטרוגן, פרוגסטרון ואוקסיטוצין, הורמונים שונים  אלה מגדירים את תפקידינו הביולוגים להבטחת הקיום האנושי. בצו הטבע אין המין האחד יכול לממש פריון ללא משנהו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשינוי האבולוציוני המתהווה לנגד עינינו. אם בחברה הפטריארכלית על פני הדורות היה הגבר הצד, ולימים המפרנס, והאישה יושבת הבית. כיום נוטלות על עצמן נשים יותר ויותר תפקידים שהוגדרו כגבריים ושואפות לעצמאות, גם כלכלית, ואילו גברים מתכנסים אל הבית פנימה. במו עיני ראיתי בסביבתי הקרובה את דור ההורים של ימינו, שבו גברים מיטיבים להלך עם ילדיהם הפעוטים ונוטלים על עצמם את כל אותן מטלות שהוגדרו בעבר כנחלתן של הנשים.

ילדים ממלאים את האבות ברוך אין סופי, באהבה רבה ובסבלנות אין קץ. חלוקת התפקידים הדיכוטומית בתא המשפחתי כבר אינה שולטת בכיפה. אין מטלה הורית שאב אינו מסוגל  להעניק לילדיו ולבצע בעבורם, מלבד הנקה כמובן. ההנקה היא פעולה פיסיולוגית. אישה בתום חופשת לידה יוצאת לעבוד ולעיתים מזומנות דואגת לשאיבת חלב האם, כדי להבטיח רצף האכלה לתינוקותיה. וכך ניתן היה לעשות בעת שהותם של תינוקות עם אביהם.

פעוט שהורגל לנוכחות האב בחייו אינו מסוגל להבין את היעלמותו הפתאומית, אגב אקט הגירושין שבין הוריו. מבחינתו הוא נינטש על ידי אביו, מעשה שהוא בלתי נסלח מנקודת ראותו. בל נזלזל בחושיהם המפותחים של ילודים הרבה לפני פיתוחה של השפה בפיהם, זהו המשאב שאיתו הפציעו לעולם. הספרות הפסיכולוגית בת ימינו מכירה בחשיבות שבנוכחות של זוג ההורים להתפתחותם הנפשית המיטבית של הילדים.

מה יעשו הורים מתגרשים שלהם מספר ילדים, האחד שטרם מלאו לו שנתיים והאחרים שכבר חצו את הרוביקון המלכותי הזה? האם יפצלו הורים בין ילדיהם? כיצד יחוש למשל תינוק בן שנה, שעה  שאחיו נמצאים בביקור אצל אביו והוא נותר בדד אצל אמו?

פיצול הילדים בין הורים אינו משרת לא את אלה שטרם מלאו להם שנתיים ולא את אחיהם שבגרו, אלה גם אלה ירגישו נענשים מחמת הפרדה מלאכותית זו.

רוב בתי המשפט למשפחה השמיטו מכבר, לנוכח הצעת חוק הורים וילדים המתגבשת, את המונח משמורת, שהיא בקונוטציה "בית אסורים", והמירו את המונח ב"אחריות הורית משותפת" שאינה תלויה בזמני הביקור אצל מי מההורים. זמני ביקור שוויוניים ככל הניתן בהתאם לצרכים של כל משק בית, ללא כל קשר לשאלת גילם של הילדים היא ההכרח.

רצונם של הורים, גברים ונשים כאחד, לשמר את הילדים סמוך לחיקם גם לעת גירושין הוא טבעי, אך זהו רצון שהוא עפ"ר הדדי ואינו תלוי מין בימנו.

נשים שבימינו עדיין סובלות, לא אחת, מאי שוויון תעסוקתי ומשכר מופחת, חרדות לאבד את העזרה הכספית שמוענקת להן באמצעות מזונות ילדים. משכך, דרושה ואפשרית הפרדה ברורה בין חלוקת זמני שהות בין ההורים, לבין מזונות ילדים, בידי אם שהכנסותיה פחותות מאלה של האב.

ההתפתחות האבולוציונית בת ימינו הביאה טשטוש מוחלט של הזהות המינית בכל הנוגע לאחריות ההורית ולמידת המחויבות של  הורים כלפי ילדיהם הפעוטים. החיץ המלאכותי המוצע של גיל שנתיים ייצור בוקה ומבולקה בנפשם של פעוטות ואחיהם, ואינו רואה לנגד עיניו את טובתם של הילדים. יש לאמץ כלשונן את מסקנותיה של ועדת המומחים בראשות פרופ' שניט ולקדם את חקיקת החוק כלשונו, מבלי לחפש פשרות שמטרתן להיטיב עם מגדר על חשבונם של ילדים פעוטים. חלוקת הנטל בכל תא משפחתי צריכה להיגזר פרטנית בהתאם ליכולתו של כל הורה להשקיע בגידול ילדיו.

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת