המהפכה בדיני המשפחה

השנה שחלפה היתה מאתגרת בעבור שופטים בבתי המשפט למשפחה שנדרשו ליישם את פסיקת בית המשפט העליון מיולי 2017, המהווה מהפכה של ממש בדיני המשפחה בכל הנוגע למאזן הכלכלי בין הורים וממש לא רק. היות שמדובר בתהליכים שיש להטמיע אותם בשגרת החיים עוד נכונו בשנה המתחדשת הכרעות מרתקות.

בפסק דין מקיף ומרתק ביטל בית המשפט העליון, בהרכב נרחב [7 שופטים], בעמ 919/15, את ההלכה שהיתה נהוגה עשרות בשנים בנוגע לחלוקת הנטל הכלכלי בין הורים ביחס למזונות ילדיהם. [הלכה שנשענה על פרשנות הדין העברי, החל בסוגיית המזונות, וקבעה שלאב חובה כלכלית מוגברת]. פסה"ד ניתן אמנם אגב מחלוקות בין הורים בנוגע לנטל המזונות במקרים של משמורת משותפת, והכנסות דומות. אך מוטת כנפיו משתרעת על פני תחום משפט המשפחה וקובעת שוויון בין המגדרים, בין נשים לגברים. באופן מעשי תמצית הפסיקה היא כי מגיל 6 ומעלה  חלוקת נטל מזונות הילדים תלויה בהכנסות ההורים ובהיקף זמני השהות של כל אחד מהם עם ילדיהם המשותפים.

דורות של גברים בפירוד נשאו ועודם נושאים על כתפיהם בחלק משמעותי מצרכי ילדיהם, בין עפ"י פסיקת הערכאות ובין עפ"י הסכמים, שקיבלו תוקף של פסק דין, אליהם הגיעו בני זוג גרושים, אגב ידיעת הדין החל.

ראוי לומר כי סוגיית השוויון  הכלכלי חלחלה לאיטה לפסיקות קודמות של בתי השפט, ואולם הפעם מדובר בהיפוך של  סדרי בראשית.

שאלות מרתקות עלו, במהלך שנה זו, בבתי המשפט למשפחה ביחס לתחולת ההלכה החדשה על מי שדרכם הכלכלית נקבעה עפ"י דיני  העבר. היות שאין עדיין, בסוגיה זו, פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים [שפסיקתם מנחה] , כל שכן על ידי בית המשפט העליון [שפסיקתו מחייבת],  ניתנו על ידי בתי המשפט למשפחה פסיקות שונות בתכלית. בקוטב האחד ישנן פסיקות הקובעות, כי לפסה"ד המהפכני אין תחולה למפרע, כך שאין בו כדי להועיל למי שנידונו על בסיס ההלכה מקדמה דנא, בקוטב האחר  נפסק כי, לא הוגן ולא הגיוני שיהיו שני סוגי הורות  כלכלית, ומשכך, פסה"ד מהווה כשלעצמו "שינוי נסיבות מהותי", המתיר פתיחת דלת לשינוי פסיקת מזונות עבר. גם בקו האמצע נחלקו הדעות בין מי שסבר שלא כל מקרה הולם שינוי של פסיקת העבר, אף כי דרוש "שינוי נסיבות קל משמעותית" מכפי שהיה נהוג עד כה, ומי שערך הבחנה בין הורים שערכו ביניהם הסכם שקיבל תוקף של פס"ד, לבין אלה שגורלם נחרץ בפס"ד של בית משפט. הבחנה אחרונה זו יוצרת למרבה הצער, שלושה סוגים של בתי אב.

ואדגיש, משפט המשפחה מעודד בני זוג להגיע ביניהם להסכם כחלופה להליך משפטי. למעלה מכך, החל משנת 2016 נכנסו לתוקפן הוראות שעה המחייבות פתיחת הליכים באמצעות "בקשה ליישוב סכסוך". מטרת חקיקה זו היא לשכנע את התא המשפחתי ביתרונו של הסכם על פני החלופה של משפט. לכן לא צודק ל"העניש" את מי שכרתו הסכם, ולנעול בפניהם את שערי בית המשפט לשינוי חבות המזונות.

המסקנה המתבקשת היא כי בהעדר כללים מנחים ברורים מטעמו של בית המשפט העליון שוררת בימים אלה מבוכה ומבולקה בערכאות הדיוניות שתפקידן להכריע בשאלה אם ניתן לנוכח פסיקת העליון המהפכנית לבקש הפחתת מזונות שנקבעו או הוסכמו על בסיסה של ההלכה הקודמת. חוסר האחדות בפסיקה מטריד ביותר.

פסיקת העליון המריצה רבים מהגברים  בפירוד לעמוד על הדרישה למשמורת משותפת, בהנחה שחלוקת זמני שהות שווים של ילדיהם תקל על הנטל הכלכלי. בצדק רב קובעת פסיקה של בית המשפט לענייני משפחה , כי מוטלת על בתי המשפט כיום החובה לבחון אם החלוקה השוויונית של זמני השהות  מעוגנת בחיי התא המשפחתי והתנהלותו עד לעת פירוד.

השנה המתחדשת תהא, אם כך, שנת מבחן לערכאות, בכל הנוגע ליישומה של המהפכה הברוכה. זו תהא בברור שנת משפט מאתגרת בראי דיני המשפחה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *