הרהורי קורונה – אודות הדרך המועדפת לפתרון סכסוכים

אחד מפתרונות הקסם  להימנע מהליך משפטי הוא הליך של גישור. העוסקים בגישור יודעים לומר  שהליך של גישור משמעותו תמיד היא רווח לשני הצדדים או במילים של תורת הגישור "WIN-WIN".

אין כמעט מחלוקת בין ניצים שבה כל אחד מהצדדים אינו  יודע בתוך תוכו על מה מתוך השלם, שהוא מכלול רצונותיו הכמוסים ניתן לותר כדי להגיע להסדר משביע רצון עבורו ועבור משנהו.  הדברים האלה נכונים במיוחד בתחום דיני המשפחה. בתחום זה הסכסוכים הם מאוד יצריים, האהבה הכבירה המאפיינת את ראשיתו של הקשר הזוגי הופכת לאיבה. מפח הנפש מהזוגיות שאכזבה מחפשת נקמה. זו המלכודת.

לכן, למרות שלכאורה הסוגיות אינן תמיד סבוכות: על פי רוב בדיני המשפחה ישנו שלם – הוא הרכוש המשפחתי שנצבר במהלך הנישואין, שעכשיו יש לפרק אותו ולחצות אותו בשניים, וישנם על פי רוב ילדים שתמיד צריך להמשיך ולדאוג, בדרך המיטבית, לצרכי קיומם, כפי שהדבר ממילא נעשה בתא המשפחתי השלם.  בכ"ז  נטיית הלב של בני זוג בתא המשפחתי היא להפקיר את גורלם בידי המשפט. כמו שציינתי קודם זה תמיד מזכיר לי את הצורך שלנו כילדים, כשפורץ ריב בין אחים , לפנות להורה כדי שיפתור את המריבה.

אישית אני לא מאמינה שישנה מחלוקת שלא יכולה להסתיים בהליך של גישור.

מה עם כן היתרונות של הגישור?

ראשית לכל צד ניתן זמן ומקום נינוח להשמיע את הסיפור שלו, את האמת שלו, באופן שגם האחר יכול להקשיב לה.

בכך מתחיל תהליך ההקשבה. תהליך ההקשבה מוביל בסופו של יום או ימים להבנה שיש מוצא. יש הסדר שיכול לספק את שני הצדדים כאחד.

תפקידו של המגשר הוא להיות ניטרלי בראש ובראשונה להקשיב, תתפלאו עד כמה העובדה שסוף סוף יש מי שמקשיב לאמת הסובייקטיבית יכולה לפרק את האני הטעון, ולאפשר לו גם להקשיב לאמת שמנגד, לצרכים לא רק שלו אלא גם של האחר.

המגשר לא אמור לחוות דעה. אלא לנווט את הפתרונות שמתאימים לאותם צדדים לסכסוך.

הפתרון לא חייב בהכרח להיות נכון משפטית – הוא חייב להיות נכון לצדדים עצמם. הוא כן חייב להיות בסופו של יום להיות מנוסח משפטית כך שניתן יהיה להשלימו על ידי העברתו לבית המשפט לשם מתן תוקף של פסק דין.

ולמה הכוונה? אמנם באמצעות הגישור ניתן להוציא את המחלוקת מבית המשפט. אבל אם המחלוקת, כל מחלוקת, אמורה לסיים סכסוך לדורי דורות היא חייבת לקבל לבוש משפטי. לכן את ההסכם שיצרו הצדדים בעצמם, בעבור עצמם, יש להגיש לבית המשפט לאישורו בתוקף של פסק דין.

כמה עובדות חשובות והכרחיות:

המקום בו מתנהל הגישור הוא זירה נינוחה ולא אולמו המלחיץ של שופט זה או אחר.

הזמן נקבע לנוחיות הצדדים ולא לנוחיות בית המשפט.

משך הזמן תלוי בצדדים עצמם ביכולת הקשב, הריכוז, והסבלנות שלהם.

הליך הגישור הוא חשאי, דברים שנאמרים בו, נאמרים בחדר סגור, המגשר והצדדים כאחד מחויבים לסודיות מוחלטת.

אם גישור נכשל תמיד פתוחה הדרך להגיע לערכאה שיפוטית.

למגשר אסור למסור דבר מהדברים שנאמרו בגישור לאחר או לבית המשפט, לא ניתן להזמין אותו להעיד על דברים שנאמרו בפניו בחדרי חדרים.

בשולי הדברים חשוב להזכיר:

כיום לא ניתן לפתוח בהליך משפטי בדיני המשפחה מבלי להגיש תחילה מסמך המכונה "בקשה ליישוב סכסוך". זהו הנוהל גם בבתי המשפט האזרחיים וגם בבתי הדין הדתיים.

כאשר מוגשת בקשה ליישוב סכסוך- קבע המחוקק פרק זמן של 60 יום בהם מוקפאים ההליכים. כלומר לא תוגש תביעה אלא לאחריו [למעט, סעדים זמניים הכרחיים ודחופים].

במשך זמן זה מוזמים הצדדים ליחידת הסיוע שעל יד בית המשפט.

יחידת הסיוע היא זרוע של משרד הרווחה שתפקידה לסייע לערכאות השיפוטיות בדיני המשפחה. יחידת הסיוע מזמינה את הצדדים בפניה ומבררת אתם אם יש סיכוי  להגיע להסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש – במקרים אחדים הסדר כזה נרקם כבר ביחידת הסיוע בעזרת עוה"ד שמשרת את היחידה,  ברוב המקרים הצדדים מופנים לגישור.

אמצעי זה קיים גם בערכאות אחרות. בידוע הוא מתקיים בבית הדין לעבודה ומנסים להשרישו ניסיונית בבתי המשפט האזרחיים, אפילו בעבירות פליליות מסוימות יש כיום נטייה להעביר הסכסוך לגישור בין הנאשם לקורבן.

יש לציין שדווקא העובדה, שהערכאות השיפוטיות כופות על צדדים לסכסוך לנסות ולפתור אותו ביניהם ללא מעורבות שיפוטית הביאה לזילות מסוימת של תחום זה. לא מעטים הם אלה שמתעקשים להגיע לבית המשפט ורואים בהליך המקדים של 'בקשה ליישוב סכסוך' לפני תביעה, עניין טורדני שיש לדלג עליו. זו כמובן טעות! הגישור הוא הליך וולנטרי במהותו.  זו הדרך הנכונה להגיע לפתרון מחלוקות, להשאיר את השליטה בגורלו של כל אחד בידיו, ולא בידי המזל השולט בכיפה בשפיטה.

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *