ימי הקורונה והשפעתם על הזוגיות

הימים האלה 'ימי הקורונה' ישאירו חותם על חיינו ימים רבים אולי גם שנים אחרי שנקבל צפירת הרגעה. מסוגרים בין כתלי ביתנו, חלקנו עם הילדים נואשים למצוא להם תעסוקה מטיבה, אחרים בבדידות לעיתים מכבידה מאוד. כולנו נזרקנו מחיי השיגרה אל הלא נודע, מחפשים את דרכינו בעולם שהוא זר לנו, מגששים דרכים חדשות, אחרות.

אנחנו מודאגים מפני המחלה המסתורית האורבת מעבר לדלת, חרדים לשלום יקירנו, מהמצב הכלכלי המתערער, מבעיות תעסוקה, ופרנסה שלא ברור איך עלינו להיערך אליהן. מוטרדים מכורח השעה, איך נעסיק את עצמנו? ובפרט, איך נשרוד ומי נהיה ביום שאחרי?

כשטרדות אלה ורבות אחרות ממלאות אותנו, זוהי במפורש תקופה המעמידה במבחן קשה את הזוגיות, איננו מורגלים לשהות זמן כה רב, עם או בלי ילדים, בכפיפה אחת, כל שכן כשאנחנו מתוחים עד קצה גבול האפשר.

עורכי דין שעיסוקם בתחום דיני המשפחה כמוני, מודעים לכך שגם תקופות של חגים ומועדים מעוררות מדנים, ולאחריהן לחץ על בתי המשפט למשפחה. זו איננה גזירת גורל.

אינני סבורה שאפשרי לתת לבני זוג מרשם איך לשרוד את הימים האלה. בעלי ואני הצלחנו לממש זוגיות ממושכת [כבר 48 שנים] באמצעות הבנה הדדית, הכלה, וקבלה של איש את רעותו על מגוון הגחמות, התסכולים, והמצוקות של כל אחד מאתנו, בלי לרצות לשנות האחד את משנהו כדי שיתאים לפנטזיות שיש או שהיו לנו, בסובלנות הדדית שאינה ממילא אופיינית לדור הזה – אלה היו אבני דרך להצלחתנו הפרטית.

אך מכיוון שאני מודעת היטב לקשיים שנערמים בימים אלה כמעט בכל תא משפחתי, אעשה את שביכולתי לשכנע אתכם בימים הקרובים לא לבחור בחלופה הרעה של פתיחת הליכים משפטיים בשוך ימי הזעם של הקורונה.

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת