ינקות מסוכסכת

החלטת שרת המשפטים לקצר בחוק את "חזקת הגיל הרך" משש שנים לשנתיים ומחצה היא טעות שתיפגע בדורות של ילדי גירושין וזוגיות מתפרקת. המדובר בתיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע כי אם הורים שנפרדים זה מזו  אינם מצליחים להגיע ביניהם להסכמה בשאלות הנוגעות למשמורת ילדיהם  והסדר ביקורים [ולעיתים קרובות בשל סכסוך הגירושין והפירוד אין להורים תבונה לעשות כן] יקבע ביהמ"ש מי מבין ההורים יהיה ההורה המשמורן ותחול חזקה הקובעת שעד גיל שש הילדים ימצאו במשמורת האם, אלא אם יוכח בפני ביהמ"ש כי הדבר נוגד בעליל את טובתם.

אין לחזקת הגיל הרך מקום בשיטת המשפט שלנו כיום. חזקת הגיל הרך עומדת בסתירה פנימית לעקרונות היסוד שנקבעו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בנוגע ליחסי הורים וילדיהם. עקרונות היסוד שבחוק טרם שינוי קובעים כי: ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים על ילדיהם (ס' 14 לחוק);על ההורים מוטלים הזכות והחובה לדאוג לצרכי ילדיהם וצמודה לחובה זו אלה הרשות להחזיק בילדים ולקבוע את מקום מגוריהם (ס' 15 לחוק); על ההורים לנהוג לטובת ילדיהם כדרכם של הורים מסורים (ס' 17);על הורים לנהוג בענייני האפוטרופסות בהסכמה (ס' 18  לחוק); במקרה של פירוד קובע החוק, לפני שינויו, כי על ההורים להגיע להסכמה בכל הנוגע למשמורת מחד וזכויות ביקור מאידך, כשטובת ילדיהם היא אשר צריכה להדריך אותם (ס'24 לחוק). ואולם בהעדר הסכמה יכריע ביהמ"ש שבמקרה כזה – יהיו ילדים עד גיל 6 אצל אמם באין סיבות מיוחדות להורות אחרת. הוראת חוק זה פגעה בטובת הילדים וגם ההמלצה לקיצור משך זמן "החזקה" הוא הרסני לילדי פירוד וגירושין.

בעבר ארע לעיתים קרובות כי אם פרידת ההורים חלה לפני גיל שש המשמורת נתקבעה וילדים נותרו בחזקת אמם; גם אם אחד מבין מספר ילדים טרם הגיע לגיל שש, נותרו הילדים אצל האם כדי שלא להפריד ביניהם. בין כה וכה, נתקבעה בתודעה ההנחה כי אמהות הן משמרוניות ראויות יותר גישה זו מלווה גם את נותני שירותי העזר לבתי המשפט למשפחה, פסיכולוגים ובפרט, עובדות ועובדים סוציאליים.

מתוך הבנה כי ההסדר הנוהג בחוק נוגד לא אחת את טובת הילדים נוסדה וועדה בראשות פרופ' שניט [בעקבות וועדה בראשות השופטת בדימ' סביונה רוט לוי  אשר הופקדה על יישומה של האמנה לזכויות הילד עליה חתומה ישראל] לאחר שנים של דיונים, בחינת טובת הילדים כמעט בכל אספקט אפשרי, עריכת משפט השוואתי מעמיק, וקבלת תגובות בעד ונגד מריבוא גופים וארגונים שונים שעשויה להיות להם נגיעה לנושא, המליצה וועדת שניט, בין יתר המלצותיה,  לבטל את חזקת הגיל הרך. כנגד המלצה זו נלחמים בחירוף נפש ארגוני הנשים.

בבתי המשפט לענייני משפחה ישנה באחרונה הטמעה [גם אם איטית] של המלצות וועדת שניט. כפועל יוצא שופטי משפחה רבים פוסקים בדבר "אחריות הורית משותפת" תוך חלוקת זמני שהות של הילדים אצל כל אחד מההורים, בד"כ באופן מאוזן למדי.

עתה באה יוזמת החקיקה "המקצרת" אך מותירה על כנה את "חזקת הגיל הרך"  וטורפת מחדש את הקלפים.

ילד איננו חפץ! לילד זכויות מיום היוולדו. האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שישראל חתומה עליה, קובעת במפורש בין היתר, כי זכותו של  כל ילד לקיים קשר רציף עם זוג הוריו [כמובן אם מי מהם איננו מזיק לו בברור].

על פי רוב המדובר בהורים נורמטיביים. לכל הורה יתרונותיו וחסרונותיו. הילד זקוק לאהבת הוריו ולתמיכתם בכל עת. אין כל הצדקה לכך שפירוד בין הורים יגרור אחריו

קריעה של מי מהם מילדם. הסתלקות הורה מחיי היומיום של ילד היא טראומה נפשית קשה ביותר לילד שחש כי ננטש, עולמו נסדק, בטחונו בעולם המבוגרים  מתערער ועוד כהנה. זו כמובן גם פגיעה קשה ביותר בהורה שחש כי הובס והורחק מעם ילדו בעל כורחו.

מה שאפיין עד לא מכבר את חייהם של ילדי גירושין ופירוד היה הסכסוך המתמשך והמכוער אודות החזקה ["המשמורת"] בהם. בסכסוך כזה מנסה כל הורה, גם אם באופן לא מודע, להסית את ילדו ולהרחיקו מההורה האחר.

קביעת "אחריות הורית משותפת" כשלכל אחד מההורים מקום בחיי הילד, אחריות כלפיו וזמן איכות עמו, מונעת  את הטלת הילד לסכסוך המטלטל את חייו ואת נפשו.

מסתבר כי כאשר כל הורה רשאי להיות הורה שווה זכויות , חובות ואחריות כלפי ילדו ואף לקבל זמן שהות עמו כפי רצונו מתמעטות המלחמות על גבם של ילדים. לא כל הורה רוצה או יכול להקדיש לילדו את אותו משך הזמן. אם לא מדובר ב"מאבק כוח" אל מול ההורה האחר, נקבע בסופו של יום היקפו ואיכותו של הקשר בין הילד לכל אחד מההורים, עפ"י רצונו ויכולותיו של כל הורה וצרכי ילדו.

עצם העובדה שחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קבע כי התערבות בית המשפט דרושה  רק במקום שהורים לא הגיעו ביניהם להסכמה בדבר סדרי המשמורת והביקורים של ילדיהם , מלמדת כי לא טובת הילד היא אשר הדריכה בשעתו את המחוקק ולמרבה הצער אין היא המדריכה אותו עכשיו.

אם טובת הילד שיגדל אצל אמו מדוע חלה החזקה רק במקום שאין הסכמה בין ההורים?! מדוע יכולים הורים להסכים כי מינקות יגדל הילד אצל אביו או בחלוקת זמן מאוזנת בין ההורים?

החזקה הקיימת בחוק נועדה, במידה רבה, להקל על עומס העבודה של מערכת בתי המשפט. שכן, באין חזקה, בכל עת שבה אין הסכמה בין הורים, חייב ביהמ"ש להכריע עפ"י טובת הילד.

החזקה המתגבשת בהצעת החוק ל"קצר" את חזקת הגיל הרך, איננה רואה לנגד עיניה את טובת הילד, אלא מהווה פשרה בין רצונות מנוגדים ובפרט כניעה לארגוני הנשים.

החזקה היא שרירותית ומקבעת את האם לעולם כמשמורן המועדף.

חזקת הגיל הרך, גם זו המקוצרת, פוגעת בברור בזכויות יסוד של הצלע הגברית בתא המשפחתי ליטול חלק משמעותי בגידול ילדיו;

חזקת הגיל הרך מקבעת סטריאוטיפים:

החזקה מנציחה את מעמדה של האישה כעקרת בית ומטפלת שחשיבות הקריירה שלה פחותה מזו של האיש.

החזקה מנציחה את מעמד האב כמפרנס הכמעט יחיד וכפחות ערך במארג המשפחתי;

הילדים גדלים שלא בטובתם על אדני סטריאוטיפ זה של אם מטפלת ואב מפרנס.

החזקה מטילה על האישה אחריות כבדה, לעיתים הרבה מעבר לכוחותיה,דבר  שבאופן ברור פוגע בהתפתחותם התקינה של הילדים.

החזקה  מותירה את האישה, במידה רבה, אסירה בביתה, ללא חופש תמרון של ממש לבנות מסגרת חיים חדשה.לפתח קריירה, להשתקם ולמצוא בן זוג חדש לחיים.

החזקה נוטלת מהילדים את הזכות וההכרח ליצור קשר טוב, נכון ושווה עם שני ההורים כאחד, אם כי מוסכם כיום על דעת הפסיכולוגים, כי הדבר דרוש להתפתחותם הנפשית התקינה של הילדים.

ככל שהדברים קשים, אומר בגילוי לב, מניסיוני כי חזקת הגיל הרך מעניקה לאישה, בהליכים משפטיים, בתחום דיני המשפחה, כלי כוחני והרסני במאבק הבין אישי במקרה של גירושין.

את הדברים הללו אני טוענת חרף היותי אישה ואם. ילדי הם בעבורי, מתנת הבריאה, סיבת קיומי, אני אוהבת אותם בכל מאודי והם תמיד בראש סדר העדיפויות שלי. יחד עם זאת, ומאותו המקום עצמו, אני מכירה בחשיבות של אביהם בחייהם. ילד להבנתי אינו יכול לגדול בריא בנפשו [ובגופו] אם מרחיקים ממנו, אגב פירוד ההורים, את אחד מהם ובמצב הרגיל [הנורמטיבי] אין הורה טוב או רע יש הורים שונים.

תפקידם של הורים להגיע ביניהם להבנות מתוך ראיית טובת ילדיהם מבלי להידרש בעניין זה לערכאות שיפוטיות. תפקידו של בית המשפט הוא להטמיע בפירוד את האחריות ההורית המשותפת מבלי להטביע  במי מההורים את הסטיגמה של היותו "ההורה שאיננו משמורן".

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת