מהי סרבנות גט?

סרוב של בעל או אישה להעניק גט – כלומר לפטור מהנישואין את בן זוגו.

זוהי תופעה מכוערת שמעיקה במיוחד על נשים בגילאיי פוריות ועל נשים דתיות.

מדוע? כי אישה צעירה שרוצה להמשיך בחייה וגם ללדת ילדים לא תוכל להביא ילדים לעולם – בשל העובדה שהם יחשבו לממזרים.

וככלל, אישה דתית לא תחיה עם גבר אחר, כידועתו בציבור, בעודה נשואה.  חיים הנחשבים לחטא.

לכן, כדי להשתחרר מכבלי הנישואין נשים מוכנות לוותר למען הגט על זכויות ממוניות כמו מזונות ילדים, חלק בדירה, זכויות פנסיוניות וסוציאליות שנצברו במהלך הנישואין ועוד.

גבר מנגד יכול לחיות עם אישה אחרת כידועתו בציבור גם ללא נישואין, בין שהוא דתי ובין שהוא חילוני.

וכן, הוא יכול, בעבור 3 שנים, מיום שהוצאו  צווי הגבלה כנגד אישה, לקבל היתר מבית הדין, מה שאנחנו מכנים היתר 100 רבנים, להינשא לאישה אחרת. למרות היותו נשוי.

ואולם, גבר עלול למצוא עצמו מחוייב  במזונות אשתו , המסרבת להעניק לו גט, ולכן לגט מבחינתו יש משמעות כלכלית.

עצתי המקצועית לנשים חילוניות שאינן בגילאי פוריות שלא להילחם כלל לקבל גט.

כך או כך, אי מתן גט פוגע בזכויות יסוד של כל אדם.

 

מניעת גט מבן זוג פוגעת בראשונה בזכות לחרות.

וכן, מהווה:

פגיעה בזכות להתחתן.

פגיעה בזכות להוליד ילדים.

פגיעה בזכות להנאה מינית.

פגיעה במוניטין.

פגיעה באוטונומיה.

גורמת בושה, סבל, כאב, השפלה וחרדה.

 

מי הוא שרשאי להורות על מתן גט?

ענייני נישואין וגירושין הם, מכוח הדין, בסמכות בתי דין דתיים.

כלפי יהודים הסמכות היא של בתי הדין הרבניים.

אם פסק דין של בית דין רבני קובע  שעל בעל או אישה להעניק גט לבן הזוג חובה על בן הזוג לציית להחלטה זו.

המחוקק קבע כי לשון פסה"ד של בית הדין יכולה להיות של "כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת".

 

מה קורה שכשאדם מסרב לתת גט?

כאשר בית הדין פוסק חיוב בגט קמה לו הסמכות להורות על צווי הגבלה

 

מה כוללת הסמכות לצווי הגבלה?

בית הדין הרבני מוסמך להוציא צווים שכשמם כן הם יש בהם הגבלה למשל:

(1) לצאת מן הארץ;

(2) לקבל דרכון

(3) לקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה;

(4) להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה ממשלתית;

(5) לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין

או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין;

(6) לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק;

אם האדם שנגדו ניתן צו ההגבלה הוא אסיר או עצור –

(א)  הוא מנוע מלקבל חופשה מיוחדת;

(ב)  הוא מנוע מלקבל ולשלוח מכתבים;

(ג)  הוא מנוע מלקבל מבקרים, פרט לעורך דין, איש דת, טוען רבני

(ד)  להחזיק חפצים אישיים בבית הסוהר או בבית המעצר,

(ה)  לעבוד בעבודה אשר משולם בעבורה שכר;

(ו)  לקנות מצרכים בבית הסוהר או בבית המעצר למעט מצרכים הדרושים לו לשם שמירה על בריאותו;

(ז)  לקבל רישיון להתהלך חופשי

(ח)  להשתחרר שחרור מינהלי

(ט)  להשתחרר לפני תום תקופת המאסר/

 

בנוסף לכל אלה ניתן לכפות על סרבן הגט מאסר בכפיה.

המאסר ניתן מחמת ביזיון בית הדין.

תקופת מאסר הכפייה היא עד חמש שנים; אך היא ניתנת להארכה לתקופות נוספות עד 10 שנים.

אם מדובר באסיר או עצור מעל 3 חודשים שלא מקיים את צו ההגבלה ניתן להורות שהוא יוחזק בבידוד לתקופה שלא תעלה על חמישה ימים. וניתן לחדש את תקופת הבידוד מעת לעת ובלבד שיעברו 7 ימים בין תקופת בידוד אחת לשניה.

 

יש הבדל בין גברים לנשים עפ"י החוק המאפשר הוצאת צויי הגבלה:

כדי לתת צו הגבלה לאישה יש צורך בקבלת אישור מאת נשיא בית הדין הרבני הגדול והנשיא מנוע מלתת אישור עד ששמע את טענות הצדדים במעמד הצדדים; רק אם צד הוזמן לדיון כדין ולא התייצב  יכול שהצו יינתן בהעדרו.

 

איזה כלים אחרים קיימים כדי להבטיח מתן גט:

 ביום 10.11.16 הוציא פרקליט המדינה הנחיות המנחות את המדינה להשתמש גם בשוט הפלילי כנגד סרבני גט. לשם כך לנקוט כלפי סרבן הגט בהליך בהתאם לס' 287 לחוק העונשין  שקובע כי מי שמפר הוראה שניתנה כשורה על ידי בית משפט דינו מאסר שנתיים ואם ההוראה ניתנה על מנת להגן על חייו , גופו או שלמו של אחר מאסר 4 שנים.

יש לברך על הנחיית פרקליט המדינה לטפל בתופעת סרבני הגט גם באמצעות המשפט הפלילי.אך ספק רב אם בכך תעקר תופעה כעורה זו של סרבנות,

ההבדל בין ההליך הקיים כלומר, צווי הגבלה של בתי דין רבניים , לבין ההליך הפלילי, שנקבע כי ישמש שוט נוסף לסרבנים, הוא בכך שתוקפם של צווי ההגבלה הקיימים, לרבות המאסר, פוקעים עם מתן הגט, ואילו הסנקציה הפלילית, אם תיושם, תאפשר כי סרבן יישא את עונשו גם עם יחזור בו מסרובו.

ספק אם בכך ימוגר הנגע הרע.

כלים נוספים:

בתי המשפט למשפחה נוהגים כיום לפסוק פיצויים בתביעות נזיקין המוגשות במקרים של סרבנות גט.

הקושי הוא שבתי הדין הרבניים נוהגים לחייב את ביטול הסנקציה הכספית כנגד הסדרת הגט שמא יהיה הגט גט כפוי. במילים אחרות בתי הדין מסכלים הכרעות של בתי המשפט למשפחה.

קשה להבין גישה זו מכיוון שצווי ההגבלה לסוגיהם ובכללם כליאה של סרבן הגט מלמדים במפורש על כך שניתן לכפות גירושין.

אי אפשר לומר על סרבן גט שניכלא או שנישללו ממנו זכויות אזרחיות אחרות שהוא העניק גט מרצון.

מכאן שמדובר במלחמת ערכאות ולא בהכרעה עניינית.

מה שניתן לעשות הוא להגיש תביעות בנזיקין רק אחרי שמוצו צווי ההגבלה והגט הוסדר על ידי בית הדין הרבני.

לחילופין באותם המקרים שלאיש או לאישה אין יותר צורך אמיתי בגט.

כלומר שאין להם מניעה לחיות בזוגיות חדשה כידועים בציבור.

שלכם דיינה הר-אבן, מגשרת ובוררת