"אין אמת במשפט"

סכסוך משפחתי יש לנהל מחוץ לכותלי בית המשפט

הסדרה באמצעות משפט משמעה תמיד שהאחד ״זכה״ והאחר ״הפסיד״ ולא תמיד בצדק. נגרם נזק כספי הדדי דווקא בזמן שבו הנאבקים מתפצלים לשני משקי בית וזקוקים לכל המשאבים הכלכליים והנפשיים כדי לשרוד את המשבר המשפחתי. גישור הוא החלופה הטובה ביותר, הזולה ביותר, והמתאימה, ביותר  למצב המשפחתי הכאוב  אליו נקלע זוג המתגרש.

את הביטוי ״אין אמת במשפט״ העלה  המשפטן המלומד, עוה"ד אביגדור פלדמן, במאמר שפירסם בעיתון הארץ ב- 24/8/18, בעקבות פסיקה ענפה, ובהתבסס גם על פס"ד בארה"ב, זו מציאות עגומה אך ידועה היטב. אמירה זו מתייחסת אמנם למשפט הפלילי, אך היא תקפה ואולי ביתר שאת, בכל הנוגע להליכים בתחום דיני המשפחה, לגביהם פסק העליון, כי הם בבחינת "דיני נפשות".

מאז ומתמיד האמנתי כי הליכים משפטיים אינם הולמים את מירב הסכסוכים בתחום דיני המשפחה. אלה אינם צריכים ואינם יכולים למצוא את פתרונם בערכאה שיפוטית!

גישור הוא ההליך  המתאים ביותר לניהול סכסוכים בתחום דיני המשפחה. אני מזמינה אתכם לקרוא את דברים שכתבתי באתר שלי אודות הגישור ראו: http://hareven-law.co.il .

אל עולם הגישור נחשפתי עוד בראשית שנות ה- 90. בימים ההם  לא היה הליך הגישור נפוץ. הוא לא הוטמע בשיטת המשפט שלנו, כל שכן, בתחום דיני המשפחה, שהיה פרוץ למאבקי כוח קשים, ולמרוץ סמכויות בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט האזרחיים (לימים, בתי המשפט לענייני משפחה).

לתחום דיני המשפחה הגעתי ישירות ממעמד של יועצת משפטית במשרד ממשלתי, ונדהמתי לכן מהאנרגיה המושקעת בלוחמה בין בני זוג, בעניינים שמחייבים הסדרה פרטנית, מותאמת לכל תא משפחתי על בעיותיו הייחודיות. חיפשתי לכן דרך אחרת שתתאים לנסיבות אלה, ואימצתי  את דרך הגישור.  מרכז גישור שפתחתי בימים הרחוקים ההם, בראשית דרכי בתחום דיני המשפחה, תחת השם "אפשר גם אחרת" קידם את הבשורה שיש אלטרנטיבה למאבקי כוח בין בני זוג. זוהי היסטוריה, חזון במיטבו שהגשים את עצמו.

אפשר לומר שהקדמתי את זמני, כיום לא ניתן לפתוח סכסוך משפחתי מבלי לפנות תחילה ליחידת הסיוע שאמורה ליצור מעין הליך גישור, ולנסות להסדיר את המחלוקות בתא המשפחתי בטרם יגיעו לבית המשפט.

החוק והתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה קובעים שיש להגיש בקשה "ליישוב סכסוך". מעת הגשת טופס הבקשה לערכאה השיפוטית (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני), נקבעו בחוק 60 ימים ל"הקפאת הליכים", ואף יותר, [אם בני הזוג מעוניינים בכך], רק בסיום אותה הקפאה ניתן להגיש תביעות משפטיות.  בתקופת ההקפאה מוזמנים הצדדים ליחידת הסיוע המסונפת לאותה ערכאה שיפוטית במטרה להמריץ את בעלי הדין שלא להזדקק להליך המשפטי, ולנסות תחילה את הדרך האלטרנטיבית של גישור ביחידת הסיוע או מחוצה לה.

יחידת הסיוע היא זרועה של משרד העבודה והרווחה הצמודה לבתי המשפט למשפחה, ובאחרונה גם לבתי הדין הרבניים, מאוכלסת על ידי בעלי הכשרה בתחום העבודה הסוציאלית שמטרתם לסייע לערכאה השיפוטית בעבודתה.

לכאורה אמורים בתקופת ההקפאה להתקיים 4 מפגשים. הראשון שביניהם מוקדש להכרת התא המשפחתי ולמתן הסברים בדבר הכדאיות לסיים את המחלוקות בהבנה. במפגשים האחרים, במובחן מהמפגש הראשון,  רשאים עורכי דין מייצגים לקחת חלק. בתקופת הביניים הזו, ניתן לנקוט, במה שאנחנו מכנים "סעדים זמניים", להגיש לבית המשפט בקשות בנושאים כמו, עיקול של כספים, עיכוב יציאה מהארץ, קביעת מזונות זמניים, חלוקת זמני שהות של קטינים בין הוריהם ואח'.

זו אליה וקוץ בה. יחידות הסיוע  העמוסות   בפניות אליהן אינן עומדות בעומס. לעיתים במהלך 60 הימים, הן אינן מספיקות כלל לזמן הצדדים אליהן, כל שכן, להציע לתא המשפחתי פתרונות מספקים. ממילא השימוש ב"סעדים זמניים" מעורר ריב ומדון. מנגד, במשך הזמן עד לברור הסכסוך ויישובו, מתקשה התא המשפחתי להתנהל, הסכסוך מבית רק מתעצם באין לו מענה מידי וקונקרטי.

מה הוא אם כן הפתרון הרצוי? חזרנו לנקודת המוצא שמדריכה אותי מאז ומתמיד. אין כל טעם לבחור בערכאה שיפוטית [בית משפט או בית דין] לפני שנוסה הליך הגישור. הגישור אינו חוסם את הדרך לערכאות. אם הוא מתבצע ביעילות, הוא חוסך נקיטת הליכים בערכאות. אם במהלך גישור מצליחים הצדדים להגיע להסדר ביניהם, נערך ביניהם הסכם, והסכם זה מוגש לאישורו של בית המשפט [או בית הדין] מקבל תוקף של פס"ד, ומסיים את המחלוקות. אם הגישור נכשל תמיד פתוחה הדרך לערכאה השיפוטית ודברים שנאמרו או נמסרו בגישור הם חסויים ואינם יכולים לשמש את הצדדים בהליכים בבתי המשפט.

אין כל סיבה שהליך גישור המתבצע במיומנות מקצועית ייכשל. אין סכסוך או מחלוקת שאינם יכולים למצוא את פתרונם!  הליך של גישור מדרבן את הצדדים לו למצוא בעצמם את ההסדר האופטימאלי להם, ולא להמתין ששופט או דיין יכריע בעבורם ויקבע מכאן ולהבא את אורחות חייהם.

בהכרעה שיפוטית כאמור-  אין אמת! ה"אמת" במשפט מושפעת, בין היתר, מהשקפת עולמו של היושב בדין, מהתרשמות אקראית מהמצד האחד או האחר, מכישרונו של עורך הדין המייצג, אפילו ממצב הרוח השולט ברגע נתון באותה ערכאה, ועוד כהנה. בסכסוכים משפחתיים רואה כל צד את ה"אמת" דרך המשקפים שלו. במצב זה החיפוש אחר פתרון למחלוקות יכול להתבצע רק בעזרת גורם אובייקטיבי שהאינטרסים של שני הצדדים הם לנגד עיניו. זהו תהליך, קצר או ארוך, ככל שיהיה, דרושה לו סבלנות שאותה במשפט לא ניתן להשיג. דרושה ומיומנות מקצועית וידע משפטי . יתרונותיו של הליך הגישור עצומים. סכסוך במשפחה משפיע על מעגלים רחבים של בני משפחה , קרובים, רחוקים וחברים ובפרט משפיע על הילדים. כשישנם ילדים, הפירוק לעולם אינו שלם תמיד ישנה אינטראקציה שחייבת להימשך בענייני הקטינים ובעבורם. כל משבר בתא המשפחתי הוא ניפוץ עולמם של הילדים וככל שנקדים לאחות אותו, כן ייטב גורלם.

האמת היא, אם כן, שהליך הגישור הוא המתאים ביותר לפתרון סכסוכים במשפחה ויש להעדיף אותו על פני הליכים משפטיים ברוב רובם של המקרים.

מזמינה אתכם לקרוא עוד על הנושא באתר שלי, או בדף הפייסבוק.  מוזמנים ליצור קשר ויחד נמצא את הגשר מעל משבר הפירוד.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *