צדקנות לשמה

אני נמנית על מעריצותיו  הסמויות של העיתונאי ארי שביט, אוהבת את ניתוחיו המעניינים ואת שפתו הקולחת, מתדיינת, לא פעם, עם הגיגיו ביני לבין עצמי. אני קוראת נאמנה של עיתון הארץ משחר נעורי, מזה עשרות רבות בשנים. בהחלט, נהגתי להמתין, מעת לעת, לדיוני ליל שבת בערוץ הראשון עת נוהל  היומן בכיכובה של איילה חסון, ובהשתתפות ארי שביט, ועברתי יחד אתו, אפשר לומר, לצפות ולצפות ליומן השבוע בערוץ 10, כדי לשמוע את התייחסויותיו. משכך, יטען הטוען כי אינני אובייקטיבית בדברי.

אלא שבהיותי אישה, לעיתים נחשקת, אני סולדת מכל ניסיונותיהם של גברים, להביע חיזור כוחני. חיזור שכזה ראוי בהחלט לכל גנאי. אישית יש לי את אותה מידה של אסרטיביות שמגוננת עלי מפני ניסיונות גבריים שאינם הולמים. אך בתוקף עיסוקי כמומחית בדיני המשפחה, אני ערה היטב לעובדה כי רבות הן הנשים אשר לא נחנו, ביכולת  לדחות מעליהן באחת, גחמה גברית כוחנית מוסווית בהתפעלות לנוכח זו הניצבת בפניהם. למרבה הצער התנהלות גברית עיוורת לרגישות של הצד הנשי היא חזון נפוץ במחוזותינו.

לו הייתי רעייתו של שביט, בוודאי הייתי זועמת על חוסר האיפוק שלו, על רצונו המוכח לרעות בשדותיהן של זרות. את זעמי הייתי מפנה כלפיו, אך לא כלפי הציבור.

החוק למניעת הטרדה מינית  התשנ"ח – 1998 קובע כעבירה פלילית או כעוולה אזרחית הצעות או התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות ובהתייחסויות האמורות.

איננו יודעים כמובן מה הוא אשר ארע במקרה דנן. הנעשה בדלד' אמות הוא לעולם בידיעתם שלה ושלו בלבד, ומטבע הדברים, ניתן לפרשנותם. הסיפור כפי שהובא מפיה של העיתונאית מלמד בברור שחשה אי נוחות רבה מהתנהגותו המתירנית של שביט כלפיה. אין עוררין כי הופתעה ויתכן בהחלט כי נעלבה, אך על עבירה פלילית או עוולה אזרחית אין האירוע, כפי שסופר מפיה, מלמד.

מה גם שבברור עולה התהייה מדוע עלה בדעתה לפרסם ברבים דווקא כיום את שארע שנתיים לאחור?!

התקשורת, צהובה כדרכה, עטה על הסיפור העסיסי. הציבור רעב לסיפורים ואף לבדיות עסיסיות. על מצחו של שביט הוטבע, על כן, אות קין.

אך האמנם ראוי ונכון היה מצדם של ערוצי התקשורת, עיתון הארץ וערוץ 10 כאחד, לנער חוצנם מעיתונאי בכיר ואיכותי זה כיוון שנתפס בקלקלתו? מה לכך, בכל הכבוד  וליחסי עבודה? ומדוע נדרש ציבור שלם להיענש  למולה של הרפתקאה מבישה שארעה למי מעובדיהם של ערוצים אלה, האם לא חלה על שביט, לעת הזו, חזקת החפות? האם אין זה נכון שרבים הם ביננו אלה אשר שפר מזלם ולא נתפסו בקלונם.

בימים אלה ממש ניצב אל מול פני העולם מר טראמפ, כמועמד הכשיר לכהן כנשיאה הבא של ארצות הברית ובאמתחתו קופת שרצים הכוללת טענות חוזרות מצד נשים בדבר הטרדה מינית.

ישנה, איפוא, צדקנות בלתי נתפסת ומוסרנות שאיננה ראויה, בהחלטה אשר כפי הנראה נתקבלה במוסדות אלה להעלים את שביט מן העין הציבורית. ספק בעיני אם אלמלא עמדתם הנחרצת של מעסיקיו היינו שומעים על החלטתו של שביט להשהות את עבודתו העיתונאית, כפי שפורסם. ניתן היה לצפות כי חבריו למקצוע יעזו לעמוד לצידו ולא יפנו לו עורף.