הגיל השלישי

כאלה הם חיינו, אנחנו מזדקנים מעת לידתנו. ראו את ילדינו, ואת נכדינו, רגע אחד הם תינוקות בני יומם, חסרי אונים לחלוטין, וחיש קל הם יושבים, זוחלים, נעמדים, מתרוצצים. איך כל זה קורה באחת? הרי כלל לא ניתן להשוות בין גיל חודש לגיל שנה. האמת לאמיתה היא שכך חולפות להן שנות חיינו, השינויים מתחוללים בקרבנו תדיר, גם אם לא באותה מידה של אינטנסיביות. אלא שאנחנו שבים ומבחינים בהם ביתר שאת רק כאשר הגיל חורץ בנו את אותותיו.

 הרפואה המודרנית מסייעת להעלות משמעותית את תוחלת החיים. את סממניו החיצוניים של הגיל יודעת הרפואה הפלסטית לטשטש למי שמעוניין בכך. תרבות הפנאי מטיבה למלא חללים בזמן. חדרי הכושר, אולמות ההרצאות, וריבוא תוכניות בערוצי הטלוויזיה, מזמנים  שלל הנאות, והסחות דעת , לכל פרט עפ"י מידותיו.  נוצרת אשליה כי באפשרותנו להישאר צעירים לנצח. אלא שלצערנו איננו יכולים באמת לעצור את מחוגי הזמן.

העידן שלנו מתאפיין, כידוע, בעלייה מתמדת וניכרת בהיקף האוכלוסיה המבוגרת. השינוי החברתי המתחייב הוא איטי מדי.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ 1108/03, בפסיקה משנת 2011, פסק כי "התרחבותה של אוכלוסיית האזרחים הוותיקים והגידול הניכר שחל בתוחלת החיים, מדגישים, יותר מבעבר, את הצורך בהגנה על זכויותיהם של בני הגיל השלישי לקיום בכבוד, להגנה על רמת החיים ואיכות החיים, ולהכרה במעמדם החברתי וביכולתם לתרום לחברה כל עוד מצב בריאותם מתיר זאת".

אחת המכשלות העיקריות הטמונות בגיל ההולך ומתבגר היא הכורח לפרוש ממעגל העבודה בהגיע גיל הפרישה הקבוע בחוק גיל הפרישה. חיובו של עובד לפרוש מעבודתו רק בשל גילו הכרונולוגי וללא כל קשר וזיקה לכישוריו, מהווה פגיעה קשה ויסודית בזכויות היסוד של כבוד האדם וחופש עיסוקו. הזכות לקיום בכבוד אנושי קשורה ואחוזה בזכות לקיום בכבוד כלכלי. "אדם שזכותו הבסיסית לקיום כלכלי נפגעת בהגיעו לגיל מבוגר, זכותו החוקתית לכבוד אנושי עלולה להיפגע גם היא" [שם].

מטבע הדברים שואף  הציבור הוותיק  להגן על איכות חייו ורמת חייו לעת זקנה, ולמצות את שנות חייו המבוגרות בתחושת ביטחון ורווחה כלכלית.  אין ספק כי, חיובו של עובד לפרוש מעבודתו רק בשל גילו הכרונולוגי – וללא כל קשר וזיקה לכישוריו – הינה פגיעה קשה ויסודית בזכויות היסוד של כבוד האדם וחופש עיסוקו.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה [עע"א 109-10] התייחסה במפורש להשלכות הפרישה מעבודה על האדם הפורש. אלה הן מושכלות יסוד. "לפרישה מעבודה יש השלכות אישיות-נפשיות וחברתיות שליליות. במקרים רבים, אדם הפורש מעבודתו בשל גילו המתקדם מרגיש, כי אין הוא עוד שותף למערכת היצרנית של החברה. הוא חש, כי נשללים ממנו הסיפוק שבעשייה והסיפוק שבקבלת תגמול עבור עמלו. הרגשה זו מתחזקת גם בשל יחס החברה, אשר במקרים רבים מתייחסת אליו כאל 'זקן' שאין בו עוד תועלת. הדברים חריפים יותר בימינו, כאשר תוחלת החיים הממוצעת גדלה, ובריאותו של האדם נשמרת גם בגילאים מתקדמים. בשל כך גדל מספר השנים, שבהן אדם מבוגר, איתן בגופו ובנפשו, נאלץ, למרות סגולותיו, לפרוש מפעילותו בשוק העבודה ולהביט, לעיתים קרובות בתסכול, בזרם החיים הפעלתני שלא ניתן לו עוד ליטול בו חלק". משכך קובעת הפסיקה: "הפרישה הכפויה והמוחלטת פוגעת בכבודו האנושי של האזרח הוותיק, בהטביעה אות קין על מצחו של הפורש וגורמת שיאבד לא רק את ההערכה החברתית, אלא גם את הערכתו העצמית. חובת הפרישה בפועל דוחקת אותו לשולי החברה, ומרכזת את האזרחים הוותיקים ב"גטו" של ה"מופרשים" ממעגל החיים הפעילים".

הפליה מחמת גיל יסודה פעמים רבות בדעות קדומות המייחסות לעובד המבוגר כושר עבודה נמוך ומתעלמת מסגולותיו כגון: ניסיון חיים, רוחב אופקים ויציבות בעבודה. בעבר הפלה הדין מגדרית בין גברים לנשים. כיום גיל הפרישה הינו אחיד והוא גיל 67.

חוק גיל פרישה קובע , איפוא, גיל פרישה אחיד וקבוע בו ניתן לחייב כל עובד לפרוש מעבודתו. אלא שמול חוק זה ניצבים עקרון השוויון הכללי, וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. חוקים אלה  מבהירים, כי אין להפלות עובד מחמת גילו. חוק שוויון ההזדמנויות הינו אחד מהחוקים שנועדו לעגן את עקרון השוויון בתחום התעסוקה. איסור הפליה מטעמי גיל נובע גם מהוראות חוק שוויון ההזדמנויות וגם מעקרון השוויון הכללי, המעוגן במסגרת חוק היסוד כבוד האדם וחירותו.

מפסיקת העליון עולה בברור כי החיוב לפרוש מעבודה רק בשל הגעת העובד לגיל כרונולוגי מסוים, בפרט בהתחשב בהשלכות הקשות של פרישה כזו, הנעשית בניגוד לרצונו של העובד, מהווה על פניו הסדר הפוגע בזכות החוקתית לשוויון, וייתכן שגם בזכות החוקתית לחופש עיסוק. "כל הסדר המחייב יציאה לגמלאות הוא בבחינת הפליה על בסיס גיל, שכן מעצם מהותו הוא מבחין בין עובדים צעירים ומבוגרים ללא כל זיקה ישירה לכישוריהם או ליכולת העבודה שלהם"

עם זאת אציין, כי שאלת חוקיותו של הסעיף בחוק המחייב גיל פרישה אחיד טרם נדונה באופן מפורש, בפסיקת העליון. זוהי כמובן סוגיה מרתקת מאין כמוה.

השאלה שבית הדין הארצי לעבודה התלבט בה, בעקבות עתירה שהוגשה לביטול החיוב לפרישה בגיל הפרישה הקבוע כיום בחוק. היתה, בין היתר, אם ניתן לגשר בין החוקים הסותרים כלעיל, ושאלת מידתיות הפגיעה בזכויות היסוד. כשמנגד ניצבים שיקולים חברתיים שונים. שהרי טענת ההפליה מחמת גיל עומדת בסתירה לכך שהחוק אחיד, לכאורה, כולם [רובם הייתי אומרת] שווים בפני החוק. בהחלט מובן השיקול  שיש הכרח לפתוח את השורות לדור הצעיר, כלומר לפנות משרות וכיוב' שיקולים חברתיים ושיקולים כלכליים.

פרישה בגיל הפרישה הקבוע בדין מחייבת להעניק בטחון כלכלי לפורש לשארית ימי חייו. למרבה הצער, בפועל רובם של הפורשים נאלצים לרדת ברמת החיים ובפרט ככל שגילם עולה והוצאותיהם בעבור עצמם, בין היתר, מחמת בעיות רפואיות, רק עולות.

אדגיש, כי ישנה חריגה מאמת המידה השרירותית הקבועה בחוק גיל הפרישה. ניתן להתנות על גיל הפרישה  בהסכם קיבוצי, ואף בחוק הגימלאות קיימת אופציה להארכה פרטנית של גיל הפרישה עד 3 שנים. כמו כן, ישנה חקיקה ספציפית המרחיבה את אמת המידה הקבועה בחוק למשל במה שנוגע לבני משפחות שכולות, וחקיקה הקובעת גיל פרישה ייחודי לשופטים.

עיננו הרואות כי פרישה ממעגל העבודה מהווה בעבור הרוב הגדול את הקושי העיקרי שטומן בחובו הגיל. אין זה כמובן הקושי היחיד. הגוף המתבגר יודע לבגוד בנו. הקשיים של הגיל המבוגר נחקרים  לעומקם  בענף הגרנטולוגיה ומחקרים בתחום זה הולכים ומתרבים.

דאגה משמעותית בגיל המבוגר כרוכה בהבטחת משאבים כלכליים, הביטחון הכלכלי נתערער, ואת מידת חיינו מי ישורנו? אתגרים משמעותיים הנלווים לגיל כרוכים בתחום בריאות הנפש. הזמן הפנוי הרב מידי, הבריאות המתרופפת, התלות הגוברת בילדנו ובמעגלים חברתיים, שאינם תמיד זמינים, כל אלה יוצרים תעוקה נפשית, המחייבת לעיתים עזרה מקצועית.

כל המחקרים העוסקים בגיל השלישי מצביעים על ההכרח של כל אדם, ותיק ככל שיהיה, להישאר פעיל ודינמי, במידה שהמצב הפיסי מאפשר זאת. להרחיב מעגלים חברתיים, לגלות עניין וסקרנות, איש איש עפ"י בחירתו ותחומי התעניינותו ובפרט להרבות דעת.

מטרתו העיקרית של האדם המתבגר היא להמשיך ולשלוט בחייו, חרף התהפוכות שהגיל גוזר עליו. ישנן דרכים להשיג שליטה על חיינו הבוגרים במידת מה, באמצעות קביעת הוראות / דרישות להבטחת טיפול רפואי או הפסקתו, באמצעות מידע וטפסים הולמים שמעניק משרד הבריאות, וישנה אפשרות לקביעת הוראות ברורות לטיפול ברכוש באמצעות מינוי מיופיי כוח, ומסירת ייפוי כוח מתמשך בידי מי שהמבוגר מעוניין להפקיד בידיו את השליטה על גורלו למקרה שחלילה לא יוכל לעשות כן בעצמו.

נחמה פרוטה היא שהחיים מעצם טבעם הם טובעניים ואף הפכפכים בכל גיל. לדידי, בני האדם הם השליטים הבלעדיים על דרך התנהלותם, בכל נסיבות שהגורל מזמן להם, בכל גיל, ומטבע הדברים גם בגיל השלישי.