החיים בפרק ב'

התקשרות זוגית חוזרת לאחר גירושין או פירוד שונה  מזוגיות בתא משפחתי ראשוני. אנחנו מבוגרים יותר, ולעיתים קרובות חבולים נפשית. בתהליך הפרוד  נידרש ויתור על חלק [המחצית] מהון שנצבר במהלך הזוגיות הראשונה. הפרודים מוחלשים על כן כלכלית, והצורך לשמר את שנותר מדריך רבים. מכאן החשיבות המיוחדת שיש בעריכתם של הסכמי ממון מורכבים וצוואות שמבטיחות את השארים.  לעיתים קרובות נותרים בפירוד ילדים בטווח. הילדים המשותפים הם הנכס החשוב ביותר שנתהווה במהלך חיים משותפים שיש להתייחס אליו וסביבו לארגן את החיים מחדש.

הילדים

משימת העל של הורים  פרודים או גרושים, בפרט הורים לילדים שטרם בגרו,  היא לאפשר לילדים שנולדו לתא המשפחתי שיצרו לעבור את משבר הפרוד באופן מיטבי.

מערכת המשפט הטיבה להבין את חשיבות הקשר בין הורים לילדיהם.  בהגה המקצועית מדובר כיום על "אחריות הורית משותפת" ועל  "חלוקת זמני שהות" אצל כל אחד מההורים.

חלוקת זמני השהות של הילדים עם מי מהוריהם היא במקרים רבים, משימה מורכבת ומכאיבה. הפירוד מהילדים קשה בעבור ההורים, וקשה כפל כפליים עבור הילדים. זו שאלה רגשית ונורמטיבית מכבידה המעיבה  על הליכי הפירוד  ועל החיים שלאחריהם.

מה שהכרחי הוא שלא להסלים את המאבק בין הורים לאחר פירוד, מתוך הבנה, כי ככל שזכינו בהולדת ילדים בפרק זה של חיינו [אותו אכנה פרק א'], אנחנו נושאים את אותו הפרק אל שארית חיינו, ולעברו של פרק ב'. ילדינו הם חלק בלתי ניפרד מהמהות העכשווית של חיינו אחרי פירוד, ושל התקשרות זוגית בפרק ב'.

רכיב משמעותי, הוא הנטל הכלכלי הכרוך בגידולם של ילדים אחרי פירוד. עד לפסק דינו  של בית המשפט העליון, מיולי 2017 [בעמ919/15], שלטו בכיפה כללי המשפט העברי, בהתאם לפרשנות שנשתרשה לאורך הדורות, ומנעה חלוקה שיוויונית של הנטל הכלכלי בין הורים. פרשנות זו הטילה נטל כלכלי כבד יותר על כתפי האב. פסיקת העליון הבהירה, כי יש במשפט העברי תימוכין לגישה, אותה אימץ ביהמ"ש העליון, הקובעת כי האחריות לכלל צרכיהם של קטינים מעל גיל שש נחלקת בין ההורים, לפי יכולתם הכלכלית וחלוקת זמני השהות ביניהם. כשהכנסות האב עולות משמעותית על אלה של האם, גם אם זמני השהות מאוזנים למדי, משלם האב דמי מזונות לידי האם, ובהיפוך אם הכנסותיה הן המשמעותיות. זהו שינוי דרסטי בעקרונות חלוקת האחריות הכספית בין הורים.

המשמעות היא, איפוא, שאיש או אישה שהם הורים לילדים יוצאים לדרך חדשה שבאמתחתם אחריות מוגברת כלפי הילדים שנולדו להם במהלך הנישואין.

היחסים הממוניים

בני זוג שחוברים יחדיו להקים תא משפחתי לאחר פירוד של מי מהם או של שניהם, מכלכלים בזהירות רבה את ענייניהם הכלכליים. בגירושין  חלק הצד הגרוש את ההון שנצבר במהלך החיים בפרק א' עם בן זוגו לשעבר. כשישנם ילדים עליו להמשיך ולדאוג לרווחתם הכלכלית.

לכן , אם בפרק א' היה ספק בדבר הנחיצות של הסכם ממון שמסדיר את היחסים הממוניים בין בני הזוג אשר פעמים רבות החלו את דרכם הראשונית המשותפת בבניית הונם יש מאין, הרי שבפרק ב' אין כלל שאלה. הניסיון של ההשלכות הכלכליות של פירוד, ממריצות כל צד לשמור לעצמו רכוש שהוא מביא עמו להתקשרות הזוגית החוזרת.  מה גם שאין כבעל ניסיון לדעת שקשר זוגי, אוהב ככל שיהיה, איננו בהכרח  נצחי.

הסכם יחסי ממון, כשמו כן הוא, מסדיר את היחסים הממוניים בין בני הזוג במהלך החיים המשותפים ובפקיעתם. על מהותו ויתרונותיו ראו בפרק "הסכמי ממון – חשיבותם".

גם שאלות כבדות משקל של אחרית החיים , שאת ימיהם מי יישורנו, עולות במלוא עוזן דווקא בפרק ב' של החיים המשותפים. בני זוג, ובפרט הורים לילדים, מבינים את החשיבות בעריכתן של צוואות שמטרתן להבטיח את חלוקת הרכוש שנצבר, לאחר אריכות ימים ושנים. גם כאן אתם מוזמנים לעיין בפרק "צוואות – הסדרת אחרית הימים".

קשיים לא מבוטלים נוצרים, לא אחת  בהתנהלות החיים בפרק ב' כאשר צד אחד נאלץ  לשאת בנטל גידולם של ילדי בפרק א', ומחויבויות שנטל על עצמו בגירושין, ביחד עם בניית חיים חדשים בפרק ב'. אין מחלוקת, ואין קושי שאינם ברי פתרון בדיאלוג שלא פעם קשה לקיימו בדלד' אמות. הליך גישור באמצעות מגשר יומן יכול לסייע לתא המשפחתי במחלוקות שמתעוררות במהלך החיים המשותפים, ראו יתרונות ראו בפרק "ניפלאות הגישור".

סוף דבר: התקשרות זוגית בפרק ב' מצדיקה אף מחייבת התנהלות כלכלית ומשפטית זהירה ומחושבת, דיון פתוח בין בני הזוג אודות אופן ניהול החיים בתא המתהווה, ועריכתם של הסכם ממון וצוואות.