בסכסוך בתוככי התא המשפחתי על מכלול רבדיו, בני זוג, הורים וילדיהם, אחים או קרובים, הגישור הוא אמצעי חיוני ומומלץ. גישור יכול להתקיים, בכל שלב בחיים, וביחס לכל מחלוקת או קושי שנתהוו במהלכם. מחלוקות בתא משפחתי לעולם אינן רק נחלתם של הצדדים עצמם. הסכסוך המשפחתי משפיע ישירות על המעגלים הקרובים והרחוקים.
הגישור הוא אמצעי לפתרון מחלוקות, גם הקשות והנפיצות ביותר. מגשר מיומן מסוגל להניע תהליך שבו צדדים מסוכסכים מצליחים לפעול ביחד אתו למציאת פתרונות מותאמים לצרכים של כל צד, בהתאם לסוג המחלוקות שנתהוו ביניהם. הגישור מכתיב, זכיה וויתור כאחד במטרה להגיע לאיזון הנכון בין הצרכים של כל השותפים לאותן מחלוקות. זהו הליך שמשכו משתנה בהתאם לנסיבות, הוא יכול להימשך ימים או חודשים, ברצף או בהפסקות, לפי נוחיותם ורצונם של הצדדים, בזמנים המתאימים להם. הוא מבטיח סודיות מוחלטת ואם חס וחלילה נכשל אין לו השלכות על העתיד לבוא.

הגישור מקובל במקרים של פירוד, אך ניתן באמצעותו להקדים תרופה למכה ולהסדיר חיים משותפים בין בני זוג, בין ילדיהם, בין אחים וקרובים אחרים, בין יורשים וכיוב'. תוצאתו של הגישור היא זכיה של כל צד באותם רכיבי מחלוקת שעבורו הם הקריטיים ביותר, תוך הבנת צרכיו של האחר.

כאשר מדובר בסכסוך בתוככי המשפחה יש לו תמיד השלכות על מעגלים קרובים ורחוקים.

בני זוג וילדיהם, הורי הורים, אחים, ואחרים לעולם לא ממש נפרדים, הם ממשיכים להתנהל באותם מעגלי החיים, הפירוד לעולם אינו שלם ומלא. הורים ממשיכים ללוות את ילדיהם בדרכם בחיים מקטנות ועד גיל שיבה של ההורים עצמם. כך גם קרובים אחרים. מכאן החשיבות הרבה לכך שפתרון הסכסוך ישכין רוגע במערכת שסערה.

ישנם הסבורים בטעות, כי דרך המלך להכניע צד למחלוקת היא באמצעות הליך משפטי. בהיבט הזה ישנה כמיהה נסתרת לראות בשופט את המבוגר האחראי. זו טעות. שופטים הם בני אנוש, יש להם תפיסת עולם משלהם, ותפקידם לפסוק עפ"י דין. זמנם המוקדש לכל סכסוך הוא קצוב, ההליכים מתפרסים על פני זמן רב לכן המחלוקת מבית מתמשכת. במשפט כל צד מיוצג על ידי עורך דין מטעמו. הסכסוך מנווט עפ"י מיטב כשרונם של המייצגים. למעשה הצדדים במשפט מסירים מעל עצמם את האחריות לגורלם, נותנים לאחרים לנהל את מאבקם המשפטי ולהחליט במקומם. לא הגיוני שאחרים ייקבעו את גורלנו. הפיתוי לעיתים רב, התוצאה עפ"ר מאכזבת! במשפט תמיד ישנו צד מנצח וצד מפסיד. הצד המפסיד, אם יש לו כוחות נפש וממון, ממשיך במאבק לערכאות הגבוהות. ושוב חוזר הדפוס של מנצח ומפסיד. המעגלים הקרובים והרחוקים ממשיכים לשאת עמם את פצעי המחלוקת לאורך שנים.

בגישור הכלל הוא שכל הצדדים לסכסוך מרוויחים. מה אם כן עדיף?
בשולי הדברים, ראוי להזכיר את העלויות. ראשית העלות הנפשית. פניה לערכאות כרוכה במתח נפשי. יש בנו מורא מפני כס השיפוט, וחרדה מפני התוצאה. ומה בדבר עלויות כספיות?! זה כלל איננו עניין שולי! הליכים משפטיים כרוכים בהוצאת ממון רב, אגרות בית משפט, ושכר טרחת עורכי דין. אלה עליות שניתן היה לנצל אותן לרווחת הצדדים ומשפחתם. הליך גישור כרוך תמיד בעלויות נמוכות לאין שיעור.

יעילות הליך הגישור תלויה בנכונות הצדדים להביא לפתרון המחלוקות, כמו גם בכישרונו וניסיונו של המגשר להוביל את ההליך במיומנות מקצועית ובתבונה. האפשרויות לפתרון מחלוקות הן רבות מספור ואינן בהכרח צמודות להוראות הדין. האווירה תמיד נינוחה יותר רחוקה מאימת הדין ולא מוגבלת בלוחות זמנים.

לכן, הגישור הוא הפתרון האופטימלי, ולטעמי האחד והיחיד, ההולם סכסוכים בתא המשפחתי המורחב.