ההמלצה לכל איש ואישה היא לערוך צוואה שתבטיח את הנהנים לאחר לכתו. המלצה זו נכונה לאדם בגיר בכל גיל. את הצוואה ניתן לשנות בכל עת, הצוואה הקובעת היא האחרונה שנערכה.

מבלי לצלול לדקויות החוק, ורק לשם המחשה אבהיר מספר עקרונות חיוניים.

אדם צעיר שיש לו בת /בן זוג אך אין לו עדיין ילדים, מוריש עפ"י דין את מחצית עיזבונו לבן זוגו, והמחצית האחרת להוריו, אם אין לו הורים הוא מוריש לבת/בן הזוג 2/3 מעיזבונו לבת/בן זוגו, והיתרה מחולקת עפ"י הדין בין אחים או צאצאיהם והורי הורים, אם ישנם כאלה, אלה יורישו את יתרת העיזבון שלא נוצל ליורשים שלהם. אם ערך אותו אדם צוואה בחייו הוא יכול להחליט מי יהיו יורשיו, למשל ליתר את בת/בן הזוג לטובת הורים, אחים, חברים או להעניק לבחיר/ת את מלוא עיזבונו.

אדם שיש לו ילדים מוריש עפ"י דין את מחצית עיזבונו לבת/בן הזוג, ואת המחצית האחרת לילדים, בחלוקה שווה ביניהם. ומה אם הוא מעדיף את ילדיו על פני בת/בן הזוג? או את בן הזוג על פני הילדים? או מעדיף ילד אחד על פני אחר? או רוצה להבטיח שבת/בן זוג שנותרים אפוטרופסים על הילדים עד הגיעם לגיל בגרות [18], לא ישתמש לצרכיו הוא בחלק הילדים? או אם אדם מעוניין לשלוט ברכוש המגיע לילדים שלא יבוזבז לריק אלא ישמש למטרות מסוימות [כמו לימודים, או מדור]? או שיימסר לילדים לא בגיל בגרות [18] אלא בגיל מאוחר יותר? בכל המקרים הללו ורבים אחרים הדרך היא עריכת צוואה.

אלה הם פני הדברים גם כאשר אדם חי בנישואין או בזוגיות וערך הסכם ממון. הסכם הממון מחלק את שנצבר במהלך חיים משותפים בין הצדדים להסכם. הסכם הממון אינו יכול להבטיח חלוקה עתידית של הירושה. אמנם בהסכם הממון כל צד מבטיח לעצמו חלק ברכוש הצבור בפקיעה. אך במקרה של מוות אותו חלק של הנפטר שייך לעיזבונו ומתחלק עפ"י הוראות הדין באין צוואה. המשמעות המעשית היא למשל שבת/בן הזוג מקבלים בנוסף על חלקם מכוח הסכם הממון גם את מחצית חלקו של המוריש. משכך, אם יש למוריש ילדים והוא רוצה להעניק להם את זכויותיו ברכוש כיוון שלבת/בן הזוג הוקנה כבר חלק בהסכם הממון עליו להבטיח את חלק השארים הנותרים בצוואה.

ככל שהורים מתבגרים כך מבחינים לעיתים בסדקים שעלולים להתהוות באחדות התא המשפחתי לאחר לכתם, ובפרט מחלוקות בין ילדיהם ובני/בנות זוגם. לכן מתעורר בלבם ההכרח להבטיח את שלום המשפחה אחרי אריכות ימים ושנים, הדרך לעשות כן היא באמצעות צוואה המבטיחה איזה חלק בירושה יקבל כל צאצא, או ליתר מהירושה מי שאינו ראוי לה.

נניח שהורה ניפטר ובן/בת זוגו יוצרים זוגיות חדשה, כאן נחרדים הילדים וצאצאיהם מפני האפשרות שחלקם בעיזבון ההורים ירד לטמיון, ויבלע בזוגיות החדשה. במקרה כזה אלה הם הילדים שמאיצים בהורה הנותר בחיים לערוך צוואה שתבטיח בבוא היום את עתידם שלהם.

ההמחשה שלעיל איננה אלה טיפה בים אל מול סבך המחלוקות שמתעוררות, חדשות לבקרים, בהעדרה של צוואה שאדם עורך בחייו כדי להבטיח את עתיד הרכוש שצבר בחייו, ואת עתידם של יקיריו אחרי לכתו.