לא קל לנו לקבל את עצמנו. אנחנו נושאים בקרבנו את חותם התורשה שהטביעו בנו הורינו, והורי הורינו, ואת מקבץ התכונות וההרגלים שסיגלנו לעצמנו במהלך שנות חיים מכורח הנסיבות, השפעת הסביבה והחינוך שספגנו. אירועי היום והשעה יוצרים חיכוך מתמיד בין האני לבין מרכיביו השונים. האני המתקשה לקבל את עצמו מתקשה כפליים לקבל את הזולת. המפגש עם האחר יוצר חיכוך מעצם טבעו. הריב הוא ביטוי להתנגשות בין הרצונות הסותרים שלנו ושל האחר.
תגובותינו הלוחמניות הן בברור שריד לאינסטינקט הטבוע בנו מטבע בריאתנו, אינסטינקט ההישרדות. מראשית ימיה של האנושות נאבק האדם בזולתו, על פיסת האדמה, על מקורות המים והמזון, הממון והפרנסה,על עצמיותו. קבוצות אוכלוסין נלחמות אלה באלה על דעותיהן ומאוויהן, דתות נלחמות אלה באלה, יד הכל בכל. "וחיתתו חרבותם לעיתים" איננה נבואה שמימית אלא, שלב או שמא יעד בהתפתחות האנושית שעדיין לא זכינו להגיע עדיו.
הקשר הזוגי הוא המבטיח את הקיום האנושי. מניין שנותיו הוא כמניין ימיה של האנושות. בני האדם מביאים אל הזוגיות את האני המתקשה להכיל את עצמו, כל שכן את האחר השונה ממנו במהות. אם נחשוב על כך ברצינות זהו פלא כל אימת שחיבור בין שניים, מצליח לשרוד. הצורך הבסיסי שלנו כיצורים חיים הוא להמשיך את חוט החיים. צורך זה מתחפש לאהבה ולמשיכה מינית. החיבור הזוגי ראשיתו בחיבור יצרי, תגובות פיזיולוגיות המתרחשות בתוכנו פנימה ואשר תבונתנו לא שולטת בהן אלא מייפה אותן בפירושים. היצר בוחר את בן בריתו על פי קודים שהם מעבר לתפיסתנו הלוגית. רק משמומשה המטרה לשמה נוצר החיבור הזוגי באה שעת התפקחות, שעתו של עץ הדעת טוב ורע. זו בהחלט המשמעות של הגירוש מגן העדן. כשההשפעות המרגשות של הלהט היצרי נעלמות אנחנו נותרים אל מול האני האחר הזר לנו. בעבור הלהט, מתחילה מלחמת הקיום של כל אחד מבני הזוג על שדות המרעה שלו, על עצמיותו. כשאנחנו מגלים, ותמיד מאוחר מדי, את מרכיבי אישיותו של האחר ואת הניגודים שבינינו מתחיל המאבק בתוככי הבית פנימה. כל אחד מבני הזוג מבקש לשמר לעצמו את מרחב הקיום עליו ויתר בשם היצריות. כאן מתחיל הלכה למעשה כור ההיתוך של הזוגיות.
את הקונפליקט המבונה הזה בתא המשפחתי אנחנו מנחילים לילדינו משעת לידתם.
הילדים חבוקים ומגוננים בזרועותיה של אהבתנו, חבולים בו זמנית מעוצמת החיכוך שבין הקרובים אליהם ביותר. את תיאור החוויה של בית במשבר אני שואלת במילים משירה של דליה רביקוביץ "השתדלות": "קשה להבין מדוע הבית מוסק ואיננו חם, נדמה לי כאילו קירות הבית מתפתלים מכאב בתוך הסיד".
השאלה היא האם אנחנו מסוגלים לוותר על המאבק הניטש, כל אימת שאנחנו נפגשים באינטרסים הנוגדים של בן זוגנו או של שאר מרכיבי התא המשפחתי? במהלך שנות עבודתי כעורכת דין העוסקת בתחום דיני המשפחה חזיתי לצערי, אין ספור פעמים בהתפרקות התא המשפחתי אשר ראשיתו באושר רב וסופו בקרע נורא.
איך לא נגיע לשם?! ניסיון החיים מלמד שכדי לא להיקלע להתנצחות מתמדת, עלינו לכבד את השונות שבכל אחד מאיתנו, בן זוג, ילד, קרוב או רחוק. מי שמבקש לשנות את הזולת נידון מראש לכישלון. המסקנה המתחייבת היא שבין אנשים השונים זה מזו במהות, החולקים קורת גג משותפת, חייב להתנהל שיח מתמיד שיאפשר לכל אחד מאתנו לשמור על זהותו ובה בעת לקבל את האחר. בתהליך הלמידה הזה אנחנו נתונים בכל מעגל החיים של התא המשפחתי.
אחד הכלים העוצמתיים לפתרון משברים בתא המשפחתי הוא הליך הגישור. בקליפת אגוז אבהיר את עקרונותיו: הגישור מזמין שיח פתוח על הקושי, כל קושי, ומציאת פתרונות משותפים לאותם צדדים הלוקחים חלק בתהליך, בין שמדובר בבני זוג בינם לבין עצמם, בין הורים לילדים, בין ילדים לבין עצמם. הגישור מאפשר הקשבה הדדית באווירה תומכת. השיח מוביל אל הפתרון. הפתרון הוא לעולם של הצדדים עצמם. המגשר מוביל ומנחה את התהליך, מאפשר את הסיטואציה, מכוון, אך לא כופה את דעתו. התוצאה היא לעולם זו שהצדדים בחרו בה ואימצו אותה לעצמם. לכן מקובל לומר שבהליך כזה אין מפסידים – רק מנצחים. יתרונה של השיטה הוא בכך שאנחנו משאירים את גורלנו בידנו. אנחנו אחראים באופן מוחלט לפתרונות שמצאנו. מובן שלא כל קושי או בעיה במשפחה מוצאים את פתרונם באותו בהליך הגישור. יש ונהיר כי החיבור בין בנה"ז חייב לבוא אל קיצו.
הגירושין, לעיתים בחירה נחפזית, ולעיתים כורח המציאות, אך תמיד חוויה קשה. כשאני מהרהרת בחווית הגירושין עולה בדעתי תמונת גירושה של הגר ובנה ישמעאל מבית אברהם. חיים שהיתה מורגלת בהם לאורך שנים מבית השתנו באחת. אישה בודדה הנזרקת אל מדבר החיים, אחראית בלבדית לגורלו של בנה, נטולת אמצעי מחייה, חרדה ונואשת מפני הבאות, מפני סכנות הקיום. הגירושין זורקים אותנו אל המדבר, אל מרחביו האין סופיים של הלא נודע, הלא מוכר, הצחיח, הזר, הזועק לעזרה. זוגות הבוחרים להתגרש אינם מכירים את מדבר הגירושין. הגירושין נחווים לעיתים כתקווה גדולה להתחלה חדשה, טובה יותר. אלא שבני זוג אינם מכירים את אבני הנגף בדרך לגירושין.
הדרך לקבל החלטה כלשהי בחיינו אמורה לעבור דרך תחנות לאיסוף מידע. הידע הוא הכוח העוזר לנו לבחור בין הברירות השונות. אודות הליכים המשפטיים הכרוכים בגירושין אין די מידע. בראש ובראשונה אין המתגרשים שבדרך מכירים את הוראות הדין, ולא את הזכויות והחובות הנילוות לפירוק התא המשפחתי. את המידע הזה ניתן כמובן לרכוש באמצעות עורכי דין מומחים בתחום דיני המשפחה, וגם באמצעות ספרות מקצועית. המידע שאיננו נגיש לציבור הרחב הוא המידע החוויתי. הרוב המכריע של בני זוג הבוחרים או נאלצים להסתייע בערכאות השיפוטיות על מנת לפרק את התא המשפחתי אינם משערים לעצמם את עוצמת החוויה הכרוכה בהתדיינות המשפטית. זוגות מסוכסכים שרויים עמוק בתוך התופת שיצרו לעצמם מבית והם מחפשים את הדרך להיחלץ ממנה. לדידם בתי המשפט או בתי הדין הם קרש הצלה.
בכולנו מוטמעים זיכרונות הילדות. אצל רובנו, היו אלה ההורים אשר פתרו בעבורנו כילדים את מאבקי הכוח מבית ואת הדילמות אתן התמודדנו. טבועה בנו לכן, כמיהה לדמות האב או האם הסמכותיים אשר יורו לנו את הדרך ויפתרו בעבורנו את הבעיות. תחושת חוסר האונים הנלווית לסכסוך המשפחתי, והצמא לעזרה של מקור התבונה ומקור הסמכות, עומדת לא אחת ברקע הבחירה לפרק את התא המשפחתי בהליכים משפטיים באמצעות בתי המשפט.
ישנם סכסוכים משפחתיים רבים אשר אינם יכולים להיפתר אלא באמצעות בתי המשפט. בין אלה, נמנים המקרים השכיחים, בהם צד אחד בלבד רוצה לפרק את החבילה המשפחתית ומשנהו מתנגד לכך או שלא אצה לו הדרך, מקרים רבים של אלימות במשפחה ומקרים בהם אין בן הזוג, מוכן להכיר בהתחייבויותיו הממוניות או בחובה לשאת בנטל הכלכלי לפרנסת המשפחה.
ישנם, עם זאת, לא מעט מקרים בהם ניתן היה לבחור בדרך נוחה ונעימה יותר לפתרון המחלוקות בין בני זוג הן במהלך הנישואין והן בסיומם. כדי לבחור אל נכון את הכלי הנכון לפתרון הקושי מבית, יש הכרח להכיר תחילה את אופי ההתנהלות של ההליכים בערכאות ואת האווירה השוררת בהן, על מנת להבין ולדעת מה טומן בחובו מסע זה אל הגירושין.
שלכם , דיינה הר-אבן, עו"ד ומגשרת