האמנם אפשר לדבר גישורית בימים מוטרפים אלה? הרי לכל שנפנה משתוללת מלחמת הכל בכל, ואיש יד באחיו. אותי אישית מלווה תחושת מיאוס וייאוש שאינה מרפה. אני מנסה במחשבותיי להתדפק על דלתות הגישור הנעולות על בריח ואין עונה. בחדר הגישור כשאני מגיעה למצבים שבהם לכאורה אין מוצא לסכסוך, אני מרפה מהמחלוקות, מציעה לשים אותן לרגע בצד, ומבקשת מהצדדים לדמיין את החיים שאחרי אותו מאבק שהם מנהלים ממש עכשיו. נניח שהכל נפתר, איפה תרצו להיות? שאיפות, חלומות, חיים שלמים שממתינים להתממש ביום שאחרי. לעיתים זה עובד כשיש עתיד לחלום עליו ולחוות אותו.
שלכם דיינה, עו"ד ומגשרת