סכסוכים בתא המשפחתי חייבים להסתיים בהסכם אליו ניתן וחשוב להגיע בעזרת הליך של גישור.
הדין החל וכשליו:
הבנה זו היא כיום גם נחלתה של מערכת המשפט אשר יושמה בחוק "להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה {הוראת שעה}, תשע"ה-2014", בתוקף מיולי 2016. מטרת החקיקה היא להניע בני זוג, ובני משפחה בסכסוך, לגבש ביניהם הסכם, שיקבל תוקף של פס"ד, תחת נקיטת הליכים משפטיים.
ישנן מהמורות רבות בדרך למימוש הוראות המחוקק. המטלה לנווט את בעלי הדין למסלול חליפי להליך המשפטי הוטלה על כתפי עובדות יחידות הסיוע שעל יד בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבניים. האמצעי לעשות כן הוא בדרך של "בקשה ליישוב סכסוך". בקשה זו מהווה תנאי מוקדם להגשת תביעות. הכשרתן של עובדות יחידת הסיוע היא בעבודה סוציאלית. ידיהן עמוסות עבודה לנוכח שיפעת הפניות אליהן עד כי אין הן מסוגלות לעמוד בסד הזמנים שקבע המחוקק. אולם, המכשלה העיקרית היא בכך שבעלי הדין טרם הפנימו את החשיבות שיש בסיומם של סכסוכים שלא באמצעות הליכים משפטיים.
בעייתם של בעלי דין:
מסתבר כי התבונה שהנחתה את המחוקק איננה בהכרח נחלתם של הניצים. רבים מהפונים לביהמ"ש ולביה"ד רואים בחוק הנזכר מחסום מעיק, סוג של מכשול שיש לדלג עליו כדי להגיע ליעד הנכסף שהוא ההתכתשות בערכאות. כידוע, בין בני זוג בהליכי פירוד שוררת פעמים רבות, לעת הפניה להליכים שנאה יוקדת. גם מובן כי חלק מעורכי הדין העוסקים במלאכה אחראים לכך ומלבים את האש על מנת שלא תיפגע פרנסתם.
תקוות שווא:
בכולנו טמונים זיכרונות הילדות. אצל רובנו היו אלה ההורים אשר פתרו בעבורנו כילדים את מאבקי הכוח מבית ואת הדילמות אתן התמודדנו. טבועה בנו כמיהה לדמות האב או האם הסמכותיים אשר יורו לנו את הדרך ויפתרו בעבורנו את הבעיות. כמיהה זו עומדת גם בבסיסה של האמונה הדתית. הבורא הכל יכול האחראי, בדרכו שלו, להשליט סדר ובטחון בחיינו. תחושת חוסר האונים הנלווית לסכסוך המשפחתי הצמא לעזרה של מקור סמכות עומדת לא אחת ברקע הבחירה לנווט את הסכסוך המשפחתי להליכים משפטיים ולמצוא מזור באמצעות הערכאה השיפוטית.
הטעות ופתרונה:
זו כמובן טעות אינהרנטית, שופטים הם בשר ודם, אינם הורים, אף שגם אלה טועים לא אחת, יומם עמוס לעייפה, יש להם אמנם ידע נרחב בתחום המשפט, אלא שהם מניחים שהם מכירים את טיעוני הצדדים עד לזרה, אלה ככלל הינם אותם הטיעונים רק, מעת לעת, באדרת אחרת, כמידת כישרונם של המייצגים. הם מצווים ומסוגלים לפתור סכסוכים עפ"י סכמה קבועה וידועה מראש, אין להם את היכולת או הזמן להתאים הבגד למקרה הקונקרטי הנדון בפניהם. זאת, יכולים לעשות רק הצדדים בעצמם אם ישכילו להבין כי פתרון המחלוקות תלוי בהם בלבד.
כאשר צדדים אינם מסוגלים להגיע לפתרון המספק אותם, בין בעצמם, בין בסיוע עורכי דינם, ובין באמצעות הליך של גישור , הם נידונים עפ"ר לשנים ארוכות של מאבקים משפטיים, שאת סופם לא ניתן לצפות מראש. המאבק המשפטי גומע עתודות כספיות, וחשוב הרבה יותר הורס את נפשם של הצדדים, ובפרט מסב נזק נפשי ולעיתים פיזי לילדיהם ככל שישנם, ואף למעגלים הקרובים, בני משפחה וחברים.
דוגמה כמשל:
הדוגמאות לתוצאותיו המכאיבות של המאבק המשפטי הן רבות מספור. רק לשם המחשה אזכיר את הגורל של זוג באמצע החיים שהיה אמיד למדי. בבעלותו היה בית מגורים ששוויו מיליונים! מהודר, ועשיר בתכולה. תאוות הנקם עיוורה את עיניהם, הם נלחמו זה בזו שנים רבות בבתי המשפט, ובבית הדין הרבני גם יחד. המשכנתא הלכה ותפחה באין פורע, החובות נערמו, העסקים שהניבו פרי נסגרו, חריגת בניה לא תוקנה, חרף צווי הרשות המוניציפאלית. וכך עמד בית המידות על תלי חורבות, תכולתו המפוארת נהרסה כליל, שווי המגרש בטל בשישים אל מול החובות הצבורים. בני זוג אמידים אלה הפכו לעניים מרודים, חסרי קורת גג. ילדיהם שבגרו מוכי חולי נפשי שלא במהרה ימחה ועודם נאבקים.
מנגד היה הפתרון ההסכמי כל כך נהיר ופשוט. עפ"י חוק יחסי ממון {בין בני זוג} היה עליהם לחלוק זכויות וחובות. הבית היה נימכר בערכו הריאלי ולאחר כיסוי חובות נצברו היה נותר בידי כל אחד מהשניים ממון רב כדי להמשיך בדרכם כפרודים.
מקרה קצה זה אינו אלא משל לרבים. הדרך לפתרון סכסוכים במשפחה איננה צריכה לעבור דרך הערכאות השיפוטיות אלא אגב הפנמה של הכלל שאת האמוציות יש להותיר הרחק ממציאת פתרונות קונסטרוקטיביים לפירוד הוגן, שעיקרו מצוי בהוראות הדינים החלים.
שלכם דיינה הר-אבן , עו"ד ומגשרת